זהו זה , לשנה השבוע המדוכדך והקשה רגשית הזה בין יום השואה ליום הזיכרון עבר, זה תמיד מרגיש כמו ענן כבד שיורד על המדינה הזו ואם נרצה או לא נרצה זה תמיד ימים מאוד עצובים, הרבה רגשות עולים וצפים באוויר , ויהודים כמו יהודים רגשות האשמה שלנו חוגגים.
רגש מעניין הוא רגש האשמה רגש קשה , רגש שלא ממש מותיר אוויר , הדת היא בהחלט אחד ממחוללי האשמה ההרסניים ביותר שקיימים, ככה למעשה שולטים במאמינים , בדת מצורף גם רגש אשמה על מיניות ומין
ישנה אשמה חברתית וזה מתחיל בילדות בבית ספר וממשיך עוד ועוד אנחנו כל כך מוטרדים מדעות של אחרים , למעשה כל מערכת הענישה של בתי הספר, ומערכות ענישה של המדינה מבוססות על אשמה.
אשמה בין ילדים להורים וההפך וכאן המניפולציות חוגגות , ככה גם הילדים עושים , ילד שהוריו בעלי קריירה ונמצאים יחסית מעט בבית גם מואשמים ומנוצלים על ידי ילדיהם
והכי גדול אשמה באהבה , הרבה פעמים אנחנו מאשימים את אלו שאנחנו אוהבים בכך שלא ספקו את הצרכים או הרצונות שלנו...ו
אין רגש שהוא יותר הרסני ואוכל אותנו מבפנים מאשר רגשות אשמה ומה אנחנו עושים שאנחנו מאשימים? בעצם אשמה היא הבסיס של מעגל קסמים אכזרי , אנחנו מאשימים ואז מענישים , לא מעט פעמים אנחנו ם מענישים את עצמנו משלמים איזשהו מחיר בכדי להרגיש שהנה " שילמנו את המחיר" הבעיה עם ענישה עצמית או הענשת בן זוג, הענשה של הילדים שבכך הבעיה לא נפטרת האמת היא מחמירה , עונש רק יוצר עוד רגשות אשמה ועוד רגשות אשמה זה עוד
עונש ...מה מפעיל את רגשות האשמה שלכם? ואיך את ם מענישים את עצמכם כולנו עושים את זה אם זה במודע או בתת מודע ובדיוק זה מה שיוצר לנו כבלים .
יום העצמאות מגיע אחרי שבוע של אשמה , אשמה על קורבנות השואה , האשמה שלנו על הטיפול בהם והאשמה שלנו ששלחנו ילדים למלחמה וחלק מהם לא חזרו סדנת אשמה שנתית כזו ואחרי שהואשמנו ואחרי שהוענשו את עצמנו בכל הרגשות המעיקים והקשים " שילמנו מחיר" ואז יוצאים לחגוג עצמאות.
אז על מה יש לכם רגשות אשמה? ומה הפתרון? רמז...ענישה עצמית זה לא הכיוון
ימים יפים ושמחים
לילה
תגובות
הוסף רשומת תגובה
תודה על תגובתך :-)