לילה- בית אורן
קופסת הסיגריות שלי עמדה להיגמר...שתי סיגריות אחרונות ומאיימות הציצו ממנה והלילה עוד צעיר, המחשבה על לעבור ערב ולילה שלם בלעדיהן, הובילו אותי לצאת. אוויר קר - יותר נכון מקפיא - קידם את פניי:
ניסע, נביא סיגריות בדרך כבר נמצא ארוחת ערב קלילה. שלפתי את מפתחות הרכב לחצתי על כפתור האזעקה פעם ראשונה, פעם שנייה והרכב בדממה עמוקה. התקרבתי קרוב יותר למכסה המנוע וניסתי שוב...המכונית הישנה בכלל לא מגיבה, הגנבתי מבט לתוך הרכב, נורת האזעקה כבויה, משמע: יש בעיה (גאונה גדולה במכונאות אני!).
אני אוותר על הנסיעה, הרהרתי ביני לבין עצמי, ממילא אני כבר חושבת הרבה זמן פרידה מהסיגריות, אולי אף פעם לא יהיה רגע נכון יותר להוציא אותה מחיי?"לא היום!"צווחה המעשנת שבי אחוזת בהלה.ידעתי למי יש כבלים שלחתי הודעה: " יש לך כבלים?" (אני יודעת שכן)"כן", נכתב בהודעה שחזרה. "יופי, אני באה לקחת אותם". בהליכה מהירה בשבילים הצרים התקדמתי לביתו של אמיר."את רוצה שאני אבוא"? שאל אותי "לא, אני אסתדר לבד" למי יש כוח תמיד להסתדר לבד? הוא בכל זאת בא, חיבר כאבלים... כמה צלילים חנוקים וצורמים של המונע והנה קולו נשמע, יש! יש! היא מניעה!
עוספיא
הגעתי ליעד הראשון קצת מזון לקיבה, הזמנתי לי מנת שווארמה ויצאתי מרוצה חזרה לעבר הקיוסק הקרוב לקנות לי חפיסת סיגריות ולנסוע הביתה רגועה. נו...נסיון ראשון נסיון שני וההיסטוריה חוזרת הרכב בדממה עמוקה, נכנסתי חזרה למסעדת השוממת."מה קרה" ?שאל המוכר, אה.... השבתי באי נוחות קלילה, קצת קר לרכב עוד כמה דקות יסתדר ( במילים אחרות - הכחשה).
התיישבתי מולו, אוכלת את השווארמה בבאסה, הוא מצדו נראה שמח על החברה, אפילו קיבלתי קולה על חשבון הבית ונובלס אחת ירוקה ומאוד מחניקה שלמרות מצוקתי נדחתה אחרי מספר שאיפות. מוכר השווארמה התיישב מולי והחל לירות מידע לעברי, הוא נשוי עם שלושה, "אפילו שאני דרוזי זה מספיק, הם עולים היום המון" הוסיף, יש לו את האישה הכי יפה בכפר, הבית הכי יפה בכפר, לפתע הסתובב ושאל:"את רואה היא עקומה" מי עקומה? נבהלתי לעצמי ואמרתי "כן, כן" רק לצאת מידי חובה."הכתף הזו, רואה? נפצעתי בלבנון"."וואו" " זו התשובה הכי טובה שיכולתי להוציא"את אוהבת בשמים?" שאל? ולא ממש חיכה לתשובה. "יש לי ממש בזול". "ושמנים"?לא עניתי לו רק הרמתי את המפתחות הרכב מהשולחן כמעיין רמיזה לשותפי לשיחה שהגיעה הזמן לסיום השיחה,
רחוב ריק לילה עמוק
חייגתי שוב לאמיר שנפלתי עליו באמצע לילה קר "מה"? ענה לי הקול. " הרכב שוב לא מניע, אני תקועה!" "רוצה שאני יבוא? איפה את?" מיד הציע את עצמו בפעם השנייה (חמוד) "מה פתאום" עניתי וצחקתי באותה נשימה (ברור שכן הרי למה התקשרתי מהתחלה), "תישאר, בבית אני אסתדר" מציעים לך עזרה קחי אותה, למה את לא יודעת לקבל?"אם אני לא אסתדר אני אתקשר" השארתי פתח לחרטה.
"טוב" הוא ענה לי וצליל ניתוק נשמע מעברו השני של הקו. הלכתי לזייד (איש הבשמים עקום הכתף) שיצא לחפש איזה חבר או שניים בשכונה, לא עשה מאמצים קשים נורא ולא מצא אף אחד לעזרה. מיד הצעתי פתרונות מעשיים לבעיה אולי נדחוף בירידה? הוא דחף ודחף והרכב לא זז.
גוש מתכת עקשן! המסעדן ממול קלט את המצוקה ומיד הצטרף ואחרי כמה רגעים פסק, צריך כבלים! ולי אין.אולי פשוט תיכנעי, תתקשרי לאמיר ותגידי אני צריכה עזרה, קצת מביך אחרי שאמרתי בכזה ביטחון אני אסתדר, תודה."מגיע לך לנסוע ברכב טוב יותר!" זייד זורק מהצד הערה( שרק מגבירה ל את סף הרגישות שמגיעה לכועסת++) ואני עניתי לו: "אבנר המנהל בנק שלי, דווקא חושב שטרנטה הזו תפורה עליי, בול!" נכנסתי לחנות הסמוכה, שתי מוכרות חייכניות וגבר משופם בירכו אותי בשלום, בבקשה? שהבינו שאני צריכה עזרה ולא הולכת לעזור להם לקופה, הודיעה לי המוכרת "אני לא ממש מבינה" והגבר היחיד בחבורה אמר נחרצות, "כבלים אין לי!" ומיד אחר כך התרכך והציע להניע בירידה."לא תודה" השבתי "ניסנו כבר" ויצאתי חזרה לרחוב הקר. סרקתי את הרחוב בעיניי, הוא היה ריק. אני עצרתי עוד רכב, נו טנדר ענק,להם בטוח יש כבלים, נפתחו החלונות 4 נשים יושבות, אהלן חייכתי (מבפנים בוכה), יש לכם כבלים, נתקעתי עם הרכב? למה אנשים מסתובבים בלי כבלים? חייבת לקנות כבלים נו...כבר הרבה פעמים הודעתי נחרצות לעצמי שכבלים זה חובה!זה מסוג הדברים שתמיד שוכחים רגע אחרי ההתנעה עוד רכב, גם להם אין!
סיגריה
התיישבתי לבד בכניסה לחנות סגורה, הכנסתי יד לשלוף לי סיגריה ואז נזכרתי - הקופסא ריקה. והרי בגללן אני כאן מהתחלה, איזו מערכת יחסים מטורפת ותלותית פיתחתי איתה? חשבתי על המעשנת שבי איך היא יכולה לגרום לי לצאת, להיתקע, להתעקש עד שאני קונה לי קופסא רק בשביל לשאוף עשן לבן, מה רע בחמצן? ואיך זה שפיתחתי תלות כזו קשה?אני שכל כך מפחדת מיחסי תלות פיתחתי תלות למקל עשן שכל מה שהוא עושה זה פשוט ממלא אותי ברגעים ריקים, ברגע של המתנה או רגע של שעמום עם עצמי תמיד היא הוצתה בכדי שלא אהיה לבד לגמרי עם עצמי. הרבה יותר נוח עם סיגריה היא מחסלת שעמום עם עצמך, היא מחסלת מבוכה ברגעים של שתיקה, והיא יצרה אצלי מיסוך דק מפני העולם...
נחלצת
התקשרתי לאמיר, שאמר שהוא יוצא, ניסתי להתקשר לורד רק בשביל לצחוק על עצמי קצת ולספר שאני תקועה בגלל סיגריות ועקשנות, באמצע לילה קר בעוספיא, ליד חנות סגורה, היא לא ענתה אבל ממול ראיתי רכב מוכר , הנה הגיע האדם שיחלץ אותי מכאן הללויה! בפעם השנייה היום. מכסי מנוע הורמו, מצברים נטענו והרכב מניע, איזה הקלה!כבלים הופרדו, הוא הסתובב ונסע.
בדרך עצרתי לקנות סיגריות ולא חשבתי אפילו לדקה להשאיר את הרכב לא מונע, נסעתי חזרה הביתה ומשפט אחד עמד מולי "תלות והיצמדות יוצרת סבל!" כבר נפרדתי מהמעשנת שבי ל10 חודשים וחזרתי לפני שלוש שנים... המעשנת היא חברה שלי שהייתה איתי ברגעים הריקים, היא ליוותה אותי שנים רבות ברגעים הכי יפים ושמחים וברגעים הכי מכוערים ועצובים, אז להפסיק לעשן זה קצת כמו לעזוב חברה ותיקה שמכירה את כל הסודות שלי הכי כמוסים.
יומיים אחרי כן החלפתי מצבר והרכב חזר להניע בלי בעיה, אבל המחשבות על התלות שיש לי בסיגריות לא פסקו ואפילו הטרידו? למה זה מפחיד אותי להיות ללא מסך עשן לידי, מה קשה בלהיות יותר צלולה, ופשוט לנשום אוויר? המשכתי לעשן ולעשן בלי לשפוט את עצמי כי כבר באותו ערב החלטתי שאנחנו נפרדות. נפרדנו לשלושה חודשים תמימים עד שיום אחד היא חייכה אליי שוב רק אחת שיכנעתי את עצמי...מה שכן לפחות אבנר שינה את דעתו והחלפתי את הגרוטאה לרכב חדש והמעשנת שלי אני מתכננת לה עוד חופשה בקרוב אולי יום אחד היא תלך ותחליט לא לחזור.
תגובות
הוסף רשומת תגובה
תודה על תגובתך :-)