למה שאני אשאר עם כל הרגשות האלו הקשים שמומלי יש מישהו קרוב שאפשר לפרוק עליו הכול בקריזה בלתי מתפשרת ומעוררת אימה ? על פניו במצב רגוע ונינוח נאמר לעצמנו אני מה פתאום? שאני אוציא את כל הלחץ שלי על הסביבה במציאות , זה קורה כל הזמן...
חלק מהקושי הגדול של כל אחד מאיתנו זה להכיל רגשות שהם קשים , אם מצב רוח לא חיובי תוקף ככה סתם באמצע היום , הדרך הקלה ביותר , היא להתנפל בצעקות או בהאשמות כלפי הקרובים לנו , זה פשוט נוח וגם קצת קתרזיס קטן " מנקה " את הקושי לשאת את אותם רגשות.
©Lila Benharush
במערכות יחסים זוגיות או משפחתיות אפשר לראות את זה כל הזמן , מישהו נכנס הביתה עם מצב רוח עצבני, חרדתי , כועס או מתסוכל ובמקום להכיל את הרגש הזה בגוף להכיר בו ולא להתנגד לו , יוצר איזה ריב שטותי ומיותר , סתם ככה בשביל להפטר מכל האיכסה הזה שהולך בלב.
לא משנה מה גורם להצפת רגשות שליליים הוא תמיד מגיע מכאב, אכזבה או כל דבר שלא הולך בדרך שבה ציפנו שהוא יתקדם והיות ויש לנו קושי רב בהכלת רגשות שליילים ואגב אגב חיוביים, הכי פשוט זה להקיא את הרגש הזה החוצה.
אדם שמלא בכעס , אלימות מילולית , זה אדם מלא בכאב שלא מוכן לקבל את הכאב שלו ואז יוצר כאב לאחרים, אדם שנוהג באלימות מילולית , רגשית כלפי הקרובים אליו גם הוא אדם פצוע שלא מוכן לחוש את הכאב שלו וזורק את ה"רעל " שלו החוצה , בדרך שתמיד פוגעת באחרים.
איכשהו באופן הזוי ולא ברור שאדם זורק את "הרעלים" שלו החוצה על אחרים , הוא חש הקלה ויותר טוב עם עצמו , לדעתי זוהי סוג של התמכרות והפורקן הזה מסייע למנוחה עד " העונג הבא" עד הקורבן הבא שנקרה בדרכו ו"זוכה" להשלכת הרגשות של האחר עליו.
לשבור את הדפוס הזה זה בהחלט לא קל , רב הפעמים ההתנהגות הזו מונחית על ידי " הטייס האוטומטי" לא תמיד באופן מודע וגם שיש כבר יש מודעות, קשה להמיס את הכעס , להכיל אותו ולא לשפוך אותו הלאה , זה גם דורש " מהמלך השליט מר אגו " להתכווץ ולא "להחזיר" כי אז אין לזה סוף.
יש מערכות יחסים שלמות של בין בני זוג שכל כולם מושתתים על השלכת הכאב וגרימת כאב אחד לשני, " אם הוא גרם לי להרגיש כאב , כל כך גדול , אני אשיב לו שבעתיים" אומרת לעצמה האישה ומחזירה אליו את כדור הרעל לסיבוב שני.
כמו כדור שלג ענקי שמתגלגל מבלי שאף אחד יהיה מסוגל לעצור שנייה ואולי במקום להכאיב לשבת ולדבר, ממקום רגוע ולא מתגונן הרעל הולך ונצבר עד שמגיעים לנקודת האל-חזור והדבר היחידי שעוזר זה פשוט ניתוק טוטאלי...ואז בנאדם חדש , מערכת יחסים חדשה ושוב "כדור רעל " נוצר.
מבחינת אנשים רבים, רבים מדי וגם אני חטאתי למטרה לא מעט פעמים , לזה הם קוראים אהבה.
הרבה יותר קשה להגיד כואב לי, קשה לי, או אני צריכה זמן עם עצמי בשביל למוסס את הרעל הזה ולטפל בשורש הכאב עצמו , מבלי להשליך את הכול על מערכות היחסים שלנו בחיים מלעשות עבודה עצמית ולמוסס את הרעל והכאב כל אחד בינו לבין עצמו וכן גם עם עזרה חיצונית.
הרבה יותר קשה להסתכל פנימה ולנבור בעמקי נשמתנו ולהתמודד עם כל הרגשות והתסכול הפנימיים.
זה קל להאשים, זה קל לצעוק, זה קל להכאיב ככה אפשר להדחיק עוד קצת את הכאב הפנימי והרעלים שלנו שלא משנה כמה יודחקו , הם תמיד יצופו ויעלו ובכל פעם בווליום חזק יותר וקשה יותר לעיכול.
מה עושים כמו תמיד , מדיטציה , עבודת מודעות ושבירת הדפוסים עם הרבה סבלנות כל אחד לעצמו ועם ההבנה שמה שנבנה בשנים של דפוסים דורש גם שנים של בניית דפוסים חדשים ובריאים יותר לעצמנו וגם לכל הסובבים אותנו בחיים.
תגובות
הוסף רשומת תגובה
תודה על תגובתך :-)