במנזר לפני שנים רבות היה נזיר שהגיע להארה. כיוון שכל התפקידים במנזר היו מאוישים כבר, הוא החליט לעזוב. בקצה הכפר מצא גברת נחמדה, נישא לה ויחד עבדו במפעל נעליים קטן שהקימו.
יום אחד הלך לעולמו המורה במנזר והנזירים לא ידעו מה לעשות. אחד הנזירים נזכר בנזיר שהגיע לפני שנים להארה והוחלט פה אחד ללכת להביא אותו חזרה למנזר ולהיות להם למורה. משלחת הנזירים הגיעו אל הנזיר בכפר וסיפרו לו את מבוקשם. ענה להם: "אתם לא רואים שאני נשוי? יש לי אישה, מפעל. אני לא חוזר איתכם למנזר" ושלח אותם לדרכם.
הנזירים המאוכזבים הגיעו חזרה לביתם אבל אחרי כמה ימים אחד מהם גמר אומר להחזיר את הנזיר בכוח. באישון לילה חטף אותו מביתו והביא אותו למנזר.
הנזיר הכפרי החל ללמד את הנזירים והסדר חזר על כנו במנזר הותיק.
חודש לאחר מכן לא התאפק אחד הנזירים ושאל את המורה החדש: "תגיד, אתה לא מתגעגע לאישה שלך?"
"אישה, איזו אישה?" ענה המורה.
רוחניות זה החיבור לכאן ועכשיו. אמנם הסיפור מראה את הקיצוניות של הכאן ועכשיו אבל המסר ברור.
הלימוד של הזן הוא להיות כאן ועכשיו מסיבה פשוטה- רק כאן ועכשיו אפשר באמת להשפיע. לעשות. לשנות דברים. הזן הוא על עשייה. לא על אמונה או אי אמונה באל. לא על מטרות לעתיד וגם לא על תקיעות בעבר. זה לא אומר שלאנשי הזן אין תכניות זה רק אומר שהם לא תקועים בהן.
אנשי הזן זורמים. החינוך של הזן מוביל אותנו לביטחון עצמי. לעצמאות. אנחנו אוהבים אנשים בטוחים. זה משרה עלינו ביטחון. זה מלמד אותנו לבטוח בעצמנו.
מורי הזן שפגשתי בעולם לא ממש אמרו לנו, התלמידים, מה לעשות, איך לנהוג ובמה להאמין. הם ענו על שאלות. הם סיפרו סיפורי זן. ושיתפו על החיים שלהם ועל התובנות שלהם. ובמפגשים האישיים הם שאלו אותנו שאלות קואן. שאלות הקואן הובילו אותנו לתת תשובות של כאן ועכשיו ממקום של אמצע. לא מהראש ולא מהרגש ובטח לא מחוויות העבר שלנו. התשובות היו צריכות להיות רעננות. מתוך עכשוויות. וחשוב שייאמרו עם ביטחון.
רוחניות כמו שאני רואה אותה מימה שלמדתי בדרך הזן היא כאן ועכשיו. אני לוקחת בחשבון את העבר שלי. זה חלק מימה שעיצב את המסע שלי. יש לי שאיפות, חזון ותכנית איך להתקדם לעברו ואני מקפידה להיות כמה שיותר כאן ועכשיו. ליזום. להגיב מתוך מה שיש עכשיו ולא דיעות קדומות או תקיעות באגו.
שתי רגליים על הקרקע. לדעת מתי לעבוד. מתי לנוח. ולתת שירות לאחרים כל הזמן. זו השורה התחתונה של דרך הזן עבורי.
כדי שיהיה קל להגיע לזה. אני בחרתי בכלי המדיטציה. בתרגול המדיטציה אני מאמנת את המיינד שלי למשמעת לי.
המיינד שלי שמעדיף להיות תקוע בעבר ולהצדיק את הטעויות של העבר כדי שלא נקרא להם טעויות. המיינד הזה כדאי שיהיה ממושמע לי וילמד שמותר לטעות ושלהודות על טעות היא עוצמה ולא חולשה.
המיינד שנודד לעתיד וחי באשליות. המיינד הזה עדיף שיחזור לכאן ועכשיו ויעשה משהו כדי שהעתיד יהיה מדוייק על פי התכנית שלו. ולכן אני במדיטציה מחזירה את המיינד לכאן ועכשיו. אני קובעת עבור המיינד היכן להיות. ואני מאמנת אותו שכאן ועכשיו זה המקום. גם המחשבות יהיו כאן ועכשיו. אני זו שחושבת וזה קורה עכשיו. אני לא נותנת למיינד לקחת אותי לזמן אחר.
לאתר של יהודית גליק הקליקו כאן
לאן נושבת הרוח בפייסבוק | הצטרפו לרשימת התפוצה של הניוזלטר | פרסום בניוזלטר | סדנאות יחסי ציבור ושיווק
תגובות
הוסף רשומת תגובה
תודה על תגובתך :-)