חליפת האגו

חליפת האגו : מאת לילה בן הרוש 

קם לו אדם בבוקר לובש את "חליפת האישיות " ויוצא עולם אותה חליפה נפלאה נתפרה במיוחד עבורו

על ידי האגו . אז מה היא אותה חליפה או מסיכה שאנחנו לובשים כל יום ? האגו שלנו ,ה"חבר " הטוב שלנו , הוא מגן על עצמנו מאנשים אחרים הוא מגן על ההוויה שלנו האמיתית,  על המקום הפנימי שלנו של כל אחד מאיתנו... האגו הוא המעטפה החיצונית אותה חליפה של אישיות מזויפת שאנחנו לובשים על עצמנו ... את החליפה הזו אנחנו לובשים על גופנו כמעט בכל סיטואציה  לעיתים אותה חליפה שאנו מתהדרים בה עשויה לשכנע אותנו שזה מי שאנחנו באמת.

כל אחד מאיתנו מסתובב עם  האישיות שהוא בחר ללבוש , זה לא ממש משנה, או איזה נסיבות חיים הביאו אותו לתפור לעצמו בדיוק את זו  או איך הוא מציג אותה שורה תחתונה הליבה הפנימית שלנו

והתדמית החיצונית לא תמיד תואמות.

בשלב מסוים התחפושת הזו שאנחנו מתהדרים בה הופכת לחלק מאיתנו אותה אישיות מזויפת משתלטת עלינו ומראה לנו את העלם דרך העיניים של התחפושת לא של האדם. ככה אנחנו מסתובבים בעולם עמוסים בתדמית שאותה אנו רוצים ליצור  בפני העולם .

סביב החליפה הזו אנחנו מוסיפים חפתים של דעות מוצקות ו"צודקות " על כל עניין ודבר , בחלק מהזמן מוסיפים עניבה סביב הגרון שחונקת את הרגשות שלנו מלצאת החוצה כי יש לשמור על המסגרת החיצונית.

אנחנו פוגשים בחיי היום יום עוד בעלי חליפות וכל אחד  נשפט  ע"פ התדמית החיצונית אותה הוא מציג לעולם , כאשר מתרחשים אירועים ,ויכוחים או משהו שהוא לא לפי דרכנו אנחנו מאיימים ופועלים בכדי להגן על אותה אישיות שיצרנו ומי מגן עליה ? שליט המחשבות שלנו האגו.

המחשבה היחידה של האגו היא אני ! איך לייצור תועלת מכל דבר  לטובתי ובשבילי , זהו שד ענק שבולע את כל מה שבדרכו וככל שהחליפה שלנו יותר מהודקת  גדלה התהום בין  העצמי שמוצג בפני העולם לבין 

 

© Lila Benharush

העולם הפנימי ?

לעיתים שנים של הרגל ושנים של שמירה על החליפה שלנו הופכים אתה לשריון כמעט בלתי חדיר , בלתי עביר לסביבה לחיים שאנחנו מכונסים בתוך השריון אנחנו כבר בשלב התפתחותי קשה יותר של האגו, שם כבר האגו משכנע אותנו שזה ההוויה האמיתית שלנו.

נכון האגו נדרש בחלק מהחיים , הוא זה שדואג לנו לאכול , להתפרנס , להתלבש אך הוא רק אמצעי לקיום ההוויה הפנימית ולא עיקרו.אז איך תדעו אם האישיות המזויפת שלכם שולטת בכם?

 בלבול , אי אמירת אמת , שקרים, זלזול בזולת , ניצול , חוסר קבלת דעה או דרך חיים שונה משלכם ,

וסיפורים הרבה סיפורים ...  כל אלו סימנים לזה שהאגו שולט בכם ולא האמת.

 

 

 

 

בפנים מתחוללת מלחמה אמיתית של ההוויה האמיתית שלנו עם האגו ואז מי מנהל אתכם הראש או המציאות? בשלב מסוים אם המלחמה הזו  מתקיימת שנים וצוברת תאוצה בתוככם אתם כבר מתחילים להאמין לסיפורים שאתם מספרים לעצמכם ואז כשמישהו או משהו מאיימים על הסיפור שלכם או חושף אמת מסוימת הפחד מחלחל כמו רעל... אולי לא יקבלו אותי? אולי יחשבו שאני  משוגע ? מה יגידו עליי ?

המלחמה היא בין האמת לבין אשליית האישיות המזויפת שיצרנו וככל שהפער בין שניהם רחוק יותר וגדול יותר כך גדלים אצל האדם תסכוליו וכעסיו .

ומה היא אותה הוויה פנימית שלנו ? היא לא אמורה או צריכה להוכיח לאף אחד שהיא יותר טובה או שונה מהאחר , כולנו בסופו של דבר כולנו  "רקמה אנושית אחת חיה " היא חיה בשלום עם עצמה ולכן אין לה בעיה לקבל את מי שממולה .

© Lila Benharush

 

 

 

 

 

 

 

אז מה , יכול להיות שכולנו שקרנים פתולוגים?

כנראה שלא , אנחנו פשוט לא מודעים למציאות הפנימית שלנו אלא מושפעים יותר ממציאות החיצונית , ככל שהתדמית המזויפת אותו אגו מחזיק שטח יותר גדול בחיינו ככה אנחנו נשלטים יותר וחיים למעשה

חיים ב"אחד בפה אחד בלב " בפה אומרים לא וברגליים אומרים כן , קצת מבלבל לא? ככה מסתובבים בעולם מפוצלים , אז מה הפלא שאנשים מתאכזבים אחד מהשני ? תמיד רואים רק את החליפה או השריון

והאמת הפנימית חזקה יותר תמיד יוצאת בסופו של דבר אל המציאות החיצונית בדרך זו או אחרת ומפוצצת את האשליה .

מודעות ואגו הינם שני הפכים , הם לא יכולים להתקיים באותו אדם האגו מנהל את האדם והוא בטוח שהחיים בשליטתו אך למעשה הוא רק עבד לנסיבות החיצוניות, מישהו פוגע בו הוא נעלב, מישהו לא מסכים עם דעתו הוא תוקף , הוא לא ממש יוצר את חייו אלא מגיב לנסיבות המשתנות באופן הגנתי .

מילא פוגע באחרים בכדי להרגיש טוב עם עצמו אלא בעיקר בוגד בנשמתו, בכל פעם שהוא מחליש  אדם אחר אם באמירה ואם במעשים הוא מחליש עוד יותר את עצמו ונהיה הגנתי יותר בבועת האגו הפרטית שלו  ונוצרת לו האשליה כביכול שהוא "החזק" , "צודק " או מנצח.

כאשר אדם עסוק  בשמירת התדמית החיצונית שלו , הדעות שלו  , הוא תמיד בהתגוננות מהעולם וחיים בתחושה ש"כל העולם נגדכם " והמיינד יוצר באופן קבוע סדרה של פעולות שיוכיחו לכם שהעולם נגדכם שלא ניתן לסמוך על אף אחד ומפריד את עצמו מהחיים והאנרגיה מתכלה על שמירת האשליה החיצונית ומתרחקת מההוויה הפנימית.

שאדם מחליט להקשיב "לקולות הפנימיים שלו" יותר מאשר לקולות החיצוניים אז אדם מתחיל לחיות כיוצר חייו שלוקח אחריות על המעשים ועל המיילים שלו, כל התנסות טובה או רעה באה כתוצאה מסדרת פעולות שעשינו , תמיד יש תוצאה השאלה אם אתם בוחרים? או מגיבים והחיים בוחרים בשביליכם?

והאם אתם לוקחים אחריות מלאה על הטוב ועל הרע שיצרתם בחייכם? או האם אתם מאשימים את העולם בכאבים שלכם?

לכן מודעות היא האויב של האגו והאגו יחד עם המיינד מצייר לנו אשליות אינספור בכדי לא לראות את המציאות כפי שהיא , לעיתים אדם נמצא במילים אך לא במעשים ואם הוא נמצא רק במילים לאורך זמן כנראה שהאגו והאשליה שולטים בו ולא מציאות , עשייה ויצירה מכוונת ואפקטיבית  כי אלו יוצרים חיים.

אדם בעל מודעות הוא בעל בחירה אמיתית , הוא יכיל למעט זמן מידע  ויחשוב מה יהיו התוצאות

בכדי להיות מודע בחיים ולבטל את האשליות שנוצרות מהאגו כל מה שנדרש ,להביט על השטח ולראות את התוצאות... ותוצאות אפשר למדוד רק במעשים לא ברעיונות ולא במילים.

WeSell רשת שותפים

לאן נושבת הרוח בפייסבוק |  הצטרפו לרשימת התפוצה של הניוזלטר | סדנאות יחסי ציבור ושיווק