לא חושבת שהמציאו את
המילה הממש מדויקת לכניעה מתוך עוצמה כוח פנימי ואמונה. ...כניעה לא במובן
של ייאוש , לא במובן של ויתור על החלמות והרצונות שלנו אלא כניעה לתהליך
החיים, כניעה שבאה ממקום שמרפה מהכול ויחד עם זאת יוצר ונמצא בעשייה עם כל השינויים והאתגרים שיש בדרך – surrender היא מילה שמבטאת את התחושה הזו.
כניעה לחיים, לאהבה , לרגשות שמציפים אותנו, למחשבות ולעיתים אנחנו נלחמים בהם.
דרוש אומץ ביום שאנחנו פשוט מוכנים
לתת לכול להיות , השמחה היא טובה , הבכי הוא טוב לכל אחד יש את תפקידו
שלו... במרקם העדין הזה של החיים בתוך כל זה למצוא איזון ולפעמים גם לצאת
קצת מאיזון רק בשביל למצוא את המקום הכי מתאים ונכון לנו מזווית ראיה קצת שונה.
לחיות
את הרגע העכשווי ולהיכנע למה שקורה בטוטאליות כמו שזה לשנות מה שאפשר מה שלא לא , יש
בזה מידה גדולה של צניעות וקצת ענווה ההבנה הזו שלא יגיע רגע שנדע בו הכול
בחיים...לנצח נשאר תלמידים !
כניעה חייבת להיות טוטאלית , זהו אחד מאבני היסוד של כל עבודת המודעות על ענפי השונים פשוט להכנע בטוטאליות
לכל מה שמביאים איתם החיים.
קשה להיות טוטאלי במיוחד היום, במיוחד במרקם הנוכחי להיות נוכח ב100% להכנע לכל מה שקיים ולא למה שהחלטנו שאנחנו רוצים בחיים , זה בהחלט שלב שמעורר פחד ושלל חרדות.
כל הפחדים שעולים בנו באים מהמיינד , באים מהשכל שיושב ומנדד לנו להשאר בשליטה , להקהות את כל מה שלא נראה לנו הגיוני וזה הדרך הבטוחה כל החיים " לחיות בחצי זיון " לעשות דברים אך תמיד עם היד על הדופק , תמיד עם כמה מחסומים שהמיינד הציב לנו רק בשביל לא לאבד שליטה רק בשביל לא להכנס לחווית התמסרות וכניעה למה שקיים.
השליטה הזו שאנחנו מאמצים לנו במיינד , הפחדים האלו שעולים עושים דבר אחד! מקפיאים את זרימת החיים , מקפיאים את הזרימה הטבעית שמתאמצת לפרוץ ואז מתחולל מאבק פנימי וזה יותר בנו בלבול , חוסר מיקוד לחץ וערמות של פחד.
אושו הגדיר את היכולת להיות טואטאלי בצורה הכי טובה שיש : "מידי
רגע, ישנה אפשרות להיות טוטאלי. יהא מה שתעשה אשר יהיה, אפשר לשקוע אל
תוכו, להיבלע לחלוטין, כך שהראש יחשוב מאומה, פשוט להיות שם, להיות רק
נוכחות. יותר ויותר טוטאליות ושלמות, עוד יגיעו. טעמה של הטוטאליות יגדיל
את היכולת שלך להיות טוטאלי. נסה לראות מתי אינך טוטאלי. אלה הם הרגעים
אותם צריך לשחרר, אט-אט. כשאינך טוטאלי, כשאתה נתון במצב של ראש חושב,
מהרהר, מחשב, מתחבל, מחוכם – אינך טוטאלי. אט-אט, החלק החוצה מתוך רגעים
אלה. זה הוא רק הרגל ישן. אולם הם גוועים, בוודאות – אם תתעקש ותתמיד, הם
ימותו. "אושו
אז אנשים אומרים כן אני אהיה טוטאלי , אני אתמסר לחיים ולהכנע אך ברב הפעמים מעדיפים לתת למיינד להמשיך לחבל, להרוס , לעצור ומעדיפים את ההרגל , ככה אנחנו בעצמנו במאבק פנימי שמראש צפוי ככשלון מר וצורב ממשיכים להלחם בחיים במקום לתת לזרימה האנרגטית הפנימית להעשות.
לא הכול אנחנו יודעים אך אפשר ללמוד כל יום משהו חדש , יש דברים שלעולם לא נדע ויש פה דרך ולא בטוח שיש איזושהי "מטרה" בסופה מצחיקים
אנחנו החיים הם חוסר ודאות אחד גדול וממה בני אדם הכי מפחדים בחיים
מסיטואציות של חוסר ודאות , יכול להיות שאנחנו מפחדים מהחיים? יכול להיות שרובנו מעדיפים להשאר כבולים להרגלים ישנים רק מהפחד של הלא נודע מפחד הטוטאליות וההתמסרות? כנראה שכן...
זו אפשרות אחת בחיים לחפש את הביטחון הקבוע בכל דבר ולפחד מהחיים, האופציה השנייה היא לאזור אומץ ולהיכנע להם ואז הם מביאים איתם כל יום ניסים.
ימים יפים לכם ואהבה
לאן נושבת הרוח בפייסבוק | הצטרפו לרשימת התפוצה של הניוזלטר | סדנאות יחסי ציבור ושיווק
תגובות
הוסף רשומת תגובה
תודה על תגובתך :-)