כשהיסטרית פוגשת פסיכופט

טראומות הילדות שלנו חקוקות בנפשינו וקובעות את מבנה האישיות שלנו. שני תלמידים של פרויד חקרו את סוגי האישיות השונים והמציאו שיטה לטיפול בטראומות. 

 

© Lila Benharush

 

 

דפוסי הטראומה ממשיכים, כאשר אנחנו משחזרים את אותה טראומת ילדות כבוגרים.

 

ברחוב צדדי על גג בניין בלב תל-אביב, התארגנה לה מסיבת חברים. ראשונים הגיעו ההיסטרית והפסיכופט. הם התחילו לשוטט בין האנשים שהגיעו ולחייך בנימוס. כאשר הפסיכופט הלך לשוחח עם מישהי אחרת, ההיסטרית נכנסה לחרדת נטישה ומיד פיתתה את הגבר הראשון שנקרה בדרכה. 

בזמן שהפסיכופט היה עסוק בהאדרת עצמו למול הבחורה החדשה, הוא נזכר שמזמן כבר אינו יודע מה אמת ומה שקר בחייו. אז הופיע מולו האוראלי, בוהה בעיניו הגדולות והכובשות, מחבק ומנשק את כל מי שעובר לידו, עד שמזוכיסטית יפה אחת משכה את תשומת ליבו. המזוכיסטית חייכה אליו בסבלנות, למרות שבתוך תוכה רצתה לדחוק אותו לפינה ולהמשיך הלאה. 

היא שונאת את עצמה ברגעים כאלו, שהיא לא מצליחה לומר את מה שמרגיש לה עמוק בפנים. בפינת הגג עמד לו הרג'יד, שחייך לעבר כל בחורה שעברה ובמבט אחד כבש את כולן, אחת אחת. כאשר הסכיזואידית עברה מולו, הוא זרק לה מבט צדדי של צייד מיומן והיא, שמרגישה שהיא לא שווה כלום, השפילה מבטה והמשיכה בשלה.

ככה אנו מסתובבים בעולם. כל אחד מביא איתו את הטראומה שלו ולא, לא מדובר כאן בכנס חגיגי של המחלקה הסגורה, הדפוסים האלו קיימים בכל אחד מאיתנו. תיאוריית טיפוסי הגוף פותחה על ידי וילהלם רייך ואלכסנדר לואן, תלמידיו של פרויד, שאיבחנו שישה טיפוסים שונים, שלכל אחד מהם טראומה מאסיבית ראשונה שחוו בתור ילדים, והיא שעיצב את אישיותם. דפוסי הטראומה ממשיכים איתנו גם בתור בני אדם בוגרים, כאשר למעשה אנחנו משחזרים את אותה טראומת ילדות בסיטואציות שונות כבוגרים.

תאוריית טיפוסי הגוף

אינסטנקט האהבה מביא אותנו שוב ושוב להתקרב לאנשים, בתקווה שירפאו את הכאב

כל אחד ואחת מאיתנו חווה טראומה כלשהי בילדות, טראומה שעיצבה אותו למי שהוא בתור בוגר. לרוב חוויה טראומטית זו נטבעת בנו עד גיל שבע ומאז אנחנו סוחבים איתנו "פצעים" רגשיים, אשר מהדהדים בחיינו וממשיכים להכאיב לנו. אנחנו מביאים את דפוסינו האחד מול השני בתקווה שהצד שממולו יעזור ויבין. אנחנו כל כך מפחדים לפתוח את הכאבים שלנו ובכל פעם שמישהו מעיר אותם, זה פשוט כואב. אנחנו נוגעים בפצעיו של האחר וגם אצלו זה כואב, ואז הפחד בנו מתעורר והולך וגדל, עד שאנחנו נכנסים למערבולת של כאב ומשחק הדדי זה בפצעים של השני.

למרות הכאב והפחד, אינסטנקט האהבה והצורך במערכות יחסים מביא אותנו שוב ושוב להתקרב לאנשים, בתקווה שהם ירפאו את הכאב. שוב אנחנו משחזרים את הטראומה במעגל קסמים אינסופי. החוויה הזו מלווה אותנו כל חיינו. היא זו שמשפיעה על המבנה הגופני- נפשי שלנו, מעצבת את מי שאנחנו ואת הבחירות שלנו במערכות יחסים, בקריירה ולמעשה בכל תחום בחיינו. אנו יוצרים לעצמנו מערכת הכחשה מושלמת לחלוטין. איננו מבחינים בכך שאנחנו משקרים לעצמנו, מתכחשים לכך שאנחנו עדיין נוגעים ואפילו לא מבינים שטראומת העבר היא זו שמנהלת אותנו.

לכל טיפוס גוף - קבעו רייך ולואן - יש קווים מאפיינים. בכל אחד מאיתנו הם קיימים – בין אם כטיפוס גוף טהור או, כפי שלרוב קורה, ערבוב של טיפוסים. אצל רב האנשים ניתן למצוא שני טיפוסי גוף באחוזים משתנים. הריפוי מתחיל במקום שבו אנחנו מוכנים לזהות את הדפוסים האלו בגופנו וממקום מודע יותר אנחנו יכולים להתחיל להתקרב חזרה לאנשים ממקום קצת שונה.

הסכיזואיד ("מצטער, לא הייתי בסדר")

סכיזואיד הוא טיפוס שמנותק מהמציאות ואחוז פחד במערכות יחסים

המאפיין הבולט אצלו הוא ילד שמרגיש שאינו רצוי. אצל טיפוס זה הטראומה נוצרה בשלב טרום לידה ברחם או במהלך הלידה. האמא דוחה את הילד וילד כזה יהיה מוצף לאורך חייו בתחושה שהוא "לא בסדר", שאין לו זכות קיום אמיתית בעולם, שאינו שייך לשום מקום באמת. לכן הוא מחזיק את כל אנרגיית החיים שלו בתוכו, שומר על שליטה וירגיש מאוים על ידי החיים.

הסכיזואיד במהלך חייו מתנתק רגשית מעצמו ומהסובבים אותו, ומפתח דפוסי התנהגות מכניים. עם השנים, כשחוסר היכולת להרגיש מתחזק בו, הוא מפתח דפוס התנהגות בלתי צפוי ויכול להתפרץ ברגע או לחלופין להירגע ברגע. זהו אדם שבחר בהישרדות כדרך חיים בעולם הזה ולכן הוא נוטה להיות מבודד ובודד בחברה. הוא ישתדל להימנע מקשרים חברתיים בכדי להגן על עצמו, היות ואין לו אמון בבני אדם.

בשל הקשיים שלו לתקשר עם בני אדם זהו טיפוס אשר יעדיף לתקשר עם בעלי חיים, מוזיקה ומחשבים. זהו טיפוס שמנותק מהמציאות ואחוז פחד במערכות היחסים המעטת שקיימות אצלו. הפחד מאינטימיות מאוד גדול, המיניות והדחף המיני מאוד נמוכים, כמו התשוקה שלו לחיים. מבנה גופו חסר הרמוניה ונראה כאילו הוא "מורכב" מחלקים שאינם מתאימים זה לזה.

האוראלי ("אני רוצה לינוק")

במערכות יחסים הוא כל הזמן שואב אנרגיה ותשומת לב מאחרים, עד שבן הזוג שמולו מואס בו

המאפיין הבולט של טיפוס גוף זה הוא הצורך הבלתי פוסק בעזרה של הסביבה. אצל טיפוס גוף זה הטראומה נוצרה עד גיל שנתיים והיא נובעת מהפסקת ההנקה. הילד חש שאמו לא הניקה אותו מספיק זמן והמחסור בהזנה אינו רק פיזי, אלא גם רגשי. בתת מודע שלו הוא מרגיש נבגד, לא נתמך ואפילו נטוש, והכול מבחינתו מסתובב סביב צרכיו הרגשיים והחומריים.

טיפוס זה בדרך כלל מסרב לגדול ולכן גם כאשר הוא מתבגר, הוא נראה ילד עם עיניים גדולות ורכות, ומסתובב עם הרגשה שהוא עדיין גוזל קטן שאינו מספיק בוגר לספק את הצרכים שלו בחייו. במערכות יחסים הוא כל הזמן שואב אנרגיה ותשומת לב מאחרים, הוא כל הזמן מוזן על ידי העולם, אך לא נותן חזרה, מבחינה רגשית הוא שואב את בן זוגו, עד שבן הזוג שמולו מואס בו והוא שוב נדחה. כך הוא חווה את טראומת הדחייה מהאמא שוב ושוב בחייו.

טיפוס זה הוא פתיין והוא מפתה אחרים למערכות יחסים איתו, למרות שבחיי המין יעדיף טיפוס זה ליטופים, חיבוקים ונשיקות, וחיי מין חלקיים. מבנה הגוף שלו בדרך כלל נערי דקיק, עם קימור קטן בגב התחתון ועיניים גדולות בוהות כשל ילד קטן המבקש עזרה. אנשים אלו מסתובבים ביקום ללא היכולת לגדול מבחינה רגשית, הם נמצאים במעגל קסמים בלתי פוסק של קבלה ודחייה.

המזוכיסט ("אני יודע שאני לא שווה כלום")

המאפיין הבולט של טיפוס זה הוא ההרגשה שאינו שווה, המגיעה לתיעוב ולשנאה עצמיים

המאפיין הבולט של טיפוס זה הוא ההרגשה שאינו שווה, המגיעה לתיעוב ולשנאה עצמיים. הוא אינו נותן ביטוי לכעס שבו ולכן הוא מפתח דפוס של פאסיב אגרסיב. כלפי חוץ הוא חברותי ונעים, אך מבפנים הוא מבעבע כלבה רותחת.

אצל המזוכיסט הטראומה נוצרה מגיל שנתיים עד ארבע. זהו בדרך כלל ילד מאוד שובב ומלא אנרגיה. האמא אינה יודעת איך להתמודד איתו ולכן היא משתמשת נגדו באלימות רגשית, מילולית או פיזית, בכדי להתמודד עם עצמאותו וכך היא מדכאה אותו. האמא של הילד המזוכיסט היא בדרך כלל מזוכיסטית בעצמה ותעשה הכולל שהילד יהיה שתקן וצייתן.

במערכות יחסים הוא טיפוס מאוד אוהב ויש לו צורך רב בקשר עם אחרים. הוא מאוד אוהב אינטימיות ויכול להכיל הרבה, יש לו קושי להתעמת עם בן הזוג. הוא מאוד נאמן במערכות היחסים, בעל חיי מין פעילים וטובים, לעיתים נטייה ליחסי סאדו – מאזו. מבנה גופו מוצק ודחוס, הבטן והחזה מכווצים אחד לשני -הכול נשאר לו בבטן וייתכן שאפילו יהיה שמנמן.

הפסיכופט ("בואי נשחק משחקי שליטה")

הילד גדל להיות אדם שזקוק להיות בשליטה ולרוב יימצא בעמדת כוח, מאוד תחרותי

המאפיין הבולט אצל הפסיכופט הוא מניפולציות. לאורך השנים זו הופכת להיות האסטרטגיה שלו, הוא נהייה מומחה בלרמות, הוא כבר מזמן אינו מבחין מה אמת ומה שקר, מכיוון שהוא כבר מאמין לשקרים של עצמו. הילד גדל להיות אדם שזקוק להיות בשליטה ולרוב יימצא בעמדת כוח, מאוד תחרותי ואצלו המטרה מקדשת כל אמצעי לתמרון ושליטה באנשים סביבו.

אצל טיפוס גוף זה הטראומה נוצרה בין גיל שנתיים לארבע (כמו אצל המזוכיסיט), אך הוא התרגל למינפולציות מהאמא, הוא נמצא במלחמת מוחות עם האמא. באמצעות צ'ופרים היא מנתבת את הילד שיעשה כרצונה, הילד אשר מנסה להשיג את אהבתה לומד ממנה את אומנות התמרון להשגת רצונותיו, וזוהי האסטרטגיה שהולכת ומשתכללת עד לדרגת רמייה עצמית.

במערכות יחסים, קשה לו לייצור יחסים שוויוניים. הוא תמיד מחשיב את עצמו טוב יותר ומיוחד, והוא נסחף לאשליה של להיות המציל והמושיע, כאשר הוא בעמדת כוח וזוהי תחושת המגננה מהאמא. מבנה גופו חזק, חזהו נפוח ורגליו דקות, אין איזון בין פלג גופו העליון לפלג גופו התחתון.

רג'יד ("כובש הלבבות האולטימטיבי")

הרג'יד מוקף בחברים רבים, בעל נוכחות חזקה, מקסים ופעיל מאוד מבחינה מינית

טיפוס גוף זה אופייני לגברים בלבד, זהו ילד שמנסה לנצח לרצות את אביו ולהיות טוב יותר. הוא נמצא בתנועה מתמדת, הוא גבר מצליח ועסוק מהבוקר עד הערב.

אצל טיפוס גוף זה הטראומה התרחשה בגיל שלוש עד שבע. זהו הגיל שבו האבא נהיה נוכח יותר בחייו ומעודד אותו להצליח בכל מחיר, הילד מפסיק להיות ספונטני והופך לממוקד מטרה, האהבה של אביו מותנית בהצלחה.

במערכות יחסים הוא כובש לבבות, הוא לעולם אינו מוצא סיפוק, נמצא בחיפוש מתמיד אחרי בת הזוג המושלמת ומחליף בנות זוג לעיתים קרובות. הרג'יד מוקף בחברים רבים, בעל נוכחות חזקה בכל מקום בו הוא נמצא, מקסים ופעיל מאוד מבחינה מינית, אך המיניות והלב שלו אינם מחוברים. הוא נתון בפחד מלפתוח את ליבו ומסתפק בכיבושים מיניים, שרק מגדילים את חוסר הסיפוק שלו (וכזכור, נשים נוטות ליפול לרגליו). מבנה גופו אתלטתי ומוצק ונראה כאלו באופן תמידי הוא מוכן לקרב.

ההיסטרית ("אני לא רוצה לגדול")

זוהי ילדה שהייתה הנסיכה של אבא. כאשר הילדה מתחילה לגדול, האבא מתרחק ממנה

טיפוס גוף זה אופייני לנשים בלבד. זוהי ילדה שהייתה הנסיכה של אבא. כאשר הילדה מתחילה לגדול האבא מתרחק ממנה בשל היותה אישה. הילדה מבינה שהאבא לא אוהב אותה בשל היותה אישה והיא מנסה להיהפך לטום בוי, בכדי לזכות באהבתו שוב. כאשר היא מבינה שזה לא עוזר, היא מפתחת טכניקה חדשה ומתחילה לייצר דרמות, להיכנס להיסטריה ובכי בכדי ללכוד את תשומת ליבו של אביה.

אצל טיפוס גוף זה, הטראומה מתרחשת בין הגילאים שלוש עד שבע, כשהאב מתרחק ממנה. הם אינם יכולים להתקלח יחד ולישון יחד, והתקשורת בינים נהפכת למילולית וללא מגע.

במערכות יחסים היא מוקפת בהרבה חברים גברים ומשתמשת בסקס בכדי לפתות את הגברים. האמון שלה עם גברים מעורער היות והיא חוותה נטישה, ולכן היא מקפידה להפריד בין אהבה למין. כשהיחסים עם גבר מתהדקים, היא יוצרת דרמות בכדי לקבל הוכחה לאהבת הגבר אליה. המיניות מבחינתה היא כלי לפיתוי והשגת גברים. מבנה גופה אגסי, ירכיים עבות וחלק עליון צנום יותר.

מה עושים עם הטיפוסים האלה?

הנשימה הביו-אנרגטית מאפשרת לשחרר את החסימות הפיזיות ולהתמודד עם החוויות הרגשיות המודחקות 

 

זוכרים את הפצעים הרגשיים שעליהם דיברנו בתחילת הכתבה? אנחנו הרי סוחבים את הטראומה שלנו על גופנו והיא משחקת תפקיד משמעותי במערכות היחסים שלנו. בואו ניקח לדוגמא דינמיקת יחסים קלאסית בין היסטרית לפסיכופט. הפסיכופט וההיסטרית הם למעשה"הזיוג המושלם". להיסטרית הוא נמצא בתפקיד ה"מושיע" וההיסטרית עדיין בתוכה מופעלת על ידי הטראומה, יוצרת דרמות ומוכנה לעשות הכול בכדי ש"אבא" שלה ייתן לה חיבוק וירשה לעצמו לאהוב אותה, על אף המיניות שלה. היא משתמשת במיניות בכדי ללכוד את תשומת ליבו של הפסיכופט ומחכה שהפסיכופט יושיע אותה ממצוקתה.

הפסיכופט כזכור היה ילד שפחד מאמא שלו, בשל ההתעללות הרגשית שלה בו, והוא נמצא במלחמת מוחות תמידית מול בת זוגו. ההיסטרית מספקת לו התעללות רגשית בדמות הדרמות שהיא יוצרת, שנובעות מחרדת הנטישה שלה. ככל שמערכת היחסים בין שני אלו מתפתחת היא יוצרת דרמות גדולות יותר, בכדי "להחזיק את אבא", והוא ייצור מניפולציות רגשיות מתוחכמות, ישקר לה ויתמרן אותה בכדי "להתגונן מאמא".

רק שההיסטרית כבר מזמן לא ילדה, אלא אישה וזה לא אבא שלה שעומד מולה, והפסיכופט מזמן כבר לא ילד וזאת לא אמא שלו שעומדת מולו. שניהם משחזרים שוב ושוב את הטראומה שלהם מילדות. מתי זה יסתיים, אתם שואלים? שתי אפשרויות. האחת, שהמניפולציות שלו יפסיקו לעבוד והדרמות שלה יתחילו להימאס עליו, והכאב יהיה יותר גדול מההנאה של להיות יחד. הם ייפרדו תוך כדי שכל אחד יאשים את השני בהריסת מערכת היחסים. אפשרות נוספת היא ללמוד את הגוף שלנו, להיות מודע לטראומה שחרטה בנו את הצלקת, להיות מוכנים לראות את הדפוסים שמנהלים אותנו ולשחרר אותם מאיתנו.

רייך פיתח על בסיס תיאוריית טיפוסי הגוף שיטת טיפול בנשימה ביו-אנרגטית, שמטרתה להתמודד עם חוויות ילדות אלו ועם הדפוסים שבהם אנו משתמשים בחיינו הבוגרים. הנשימה הביו-אנרגטית מאפשרת, באמצעות תרגילי נשימה, תנועות גוף וביטוי קולי, לשחרר את החסימות הפיזיות ולהתמודד עם החוויות הרגשיות המודחקות, לחוותן מחדש ולהביאם לידי ביטוי באופן בוגר ואחראי. בכך מתאפשר תהליך של שחרור הדפוסים הישנים ושל רכישת דפוסים חדשים המשרתים את צרכינו.

תיאוריית טיפוסי הגוף ונשימה ביו-אנרגטית הן כלים רבי עוצמה המאפשרים לכל אחד ואחת מאיתנו להתחקות אחר הדפוסים הבסיסים המניעים אותנו, לעיתים במודע ולרוב שלא במודע, ולהחליפם באחרים, הנכונים לנו והמשרתים אותנו בצורה הטובה ביותר בחיינו.

לאן נושבת הרוח בפייסבוק |  הצטרפו לרשימת התפוצה של הניוזלטר | פרסום  בניוזלטר | סדנאות יחסי ציבור ושיווק

Follow @LILAPRP