אי אפשר לפספס את התחושה הזו ...משהו בעולם החיצוני רגע , מילה שבריר מבט מעלה בפנים סערה רגשית חזקה ובעקבותיה תהליך שלם של יצירה שעד היום לא ברור לי מה בדיוק קורה שם , זהו תהליך לא ממש לוגי ודי כאוטי וזו הסיבה שלאורך השנים קצת ניסיתי לייצור לו איזשהי מסגרת ברורה .
תהליכי היצירה הזו מלווים אותי וגם כל אחד מאיתנו ולאו דווקא בתחומי האמנות אלא בכל תחום בחיים...משהו חיצוני לנו בדרך כלל מזכיר ומעורר את התשוקה שקיימת בנו בפנים.
כמי שעוסקת ביצרה ובאמנות אני מורגלת בניצוץ הזה ובהתכוונות הזו להוציא החוצה את הסערה הרגשית שמתעוררת בפנים. בתקופות מעבר כאלו שניצוץ חדש עדיין לא הצית רעיון חדש, תמיד מקנן בי פחד קטן שהשראה חדשה לא תגיע , למרות שכבר ברור לי שתמיד רעיון כלשהו ניצת , הדממה הזו שבין לבין , חוסר הודאות הזה שמתקיים בכל פעם מחדש הוא "המורה " הטוב ביותר לחיים , כי ככה זה בעצם כל הזמן.
נעים בתוך מרחב של חוסר ודאות תמידי , על אף שכולנו נהנים מיצירת האשלייה שיש לנו "בטחון" כזה או אחר בחיים, הרגשות הם היחידים בסופו של דבר שמשמשים לנו כנווט בדרך הזו ודווקא מאותם רגשות מתעורר לעיתים רצון צורב לברוח מהם לא להרגיש אותם.
הרבה יותר קל לא להרגיש ולמוסס את אותם רגשות שיוצרים כאב או חוסר נוחות כזה או אחר, יצירה , ניצוץ חדש , השראה חדשה תמיד באה מתוכנו כתגובה למשהו בעולם החיצוני אם נדחיק את הרגש גם שהוא מעורר אי נוחות אנחנו יוצרים כהות חושים, סוג של טשטוש ...הטשטוש הוא נוח, הוא מרגיש בטוח בלי קפיצות גדולות מדי ונפילות עמוקות מדי , אבל אז הפסדנו את כל המסע המרגש הזה שנקרא חיים.
לחוות את היצרתיות בחיים , לחוות את כל קשת הרגשות באמנות כמו בחיים , נדרש אומץ פשוט לתת להכול לתת להיות נוכח כמו שהוא בצורה טוטאלית וכן , בתקופות שהשקט משתרר ושום רעיון חדש אינו מצית את הדמיון , אותי זה קצת מפחיד.
לחיי ימים של השראה וניצוצות חדשים
תגובות
הוסף רשומת תגובה
תודה על תגובתך :-)