דילוג לתוכן הראשי

מוות כתזכורת לחיים








אם יש דבר אחד שהוא וודאי , זה המוות מרגע הלידה  השעון מתחיל לתקתק ייתכן ותחייה חיים ארוכים יתכן  ותחייה חיים קצרים , יכול להיות שיהיו מלאים באושר ויכול להיות שיהיו מלאים בצער וכאב  , באיזו דרך שלא  תבחר , הסוף יהיה אותו הדבר.

עשיר , עני , חולה בריא  יש דבר אחד שהוא משותף לכולנו  כולנו נמות , נלך אל הלא ידוע ...אז למה שאנחנו נתקלים במוות אנחנו כל כך מזועזעים , כל כך חרדים ? ככל שאנחנו לא מקבלים את עובדת קיומו של המוות  כחלק מהחיים , אנחנו לא מסוגלים  לחיות את החיים במלוא יופיים והדרם. 

אתמול בערב קיבלתי תזכורת נוספת  לעובדת היותנו כל כך אירעיים וכל כך זמניים ...הסיבה לא משנה אף פעם את התוצאה  , זה היה סרטן אלים ונדיר שהשבית ב6 ימים את בת דודתי  היקרה .

במשך 6 ימים  כל טלפון שצילצל  חיכנו לבשורה , כל בני הדודים, האחים  והשבט הגדול  שלנו  ישבו בבית חולים עם ידיעה ברורה שזה הסוף ...שנייה של תקווה לא ניתנה בבית החולים  אפילו הרופאים עברנו לידנו  ומדי פעם הזכירו לנו  שזה עניין של שעות , הגוף הפיזי קרס והסרטן אכל כמפלצת טורפת כל שעה עוד חלק בגופה. 

ביקשו ממני לא להכנס לחדר בו היא שכבה לי היה חשוב , להניח יד ולאחל לה מעבר קל ונעים  לשלב אחר , נתקלתי כבר לא מעט בסרטן בחיי , חלק ניצחו אותו  , חלק התמוססו  לעולם הבא ,כזה  אכזרי מהיר וחד משמעי ללא כל סיכוי לתקווה  עוד לא פגשתי. 

בגיל צעיר מאוד כבר נפגשתי עם המוות , לפעמים פחדתי ממנו הדחקתי אותו ולעיתים דווקא השתמשתי ב"תזכורות האלו " כמורה לחיים ...הידיעה הברורה שכל רגע החיים יכולים  להגמר תמיד מכניסה לפרופורציות...

 הידיעה הזו  גם דחפה אותי הרבה פעמים לקחת סיכונים, להלך על  הקצוות , להיות טוטאלית. 

ועדיין , כולנו חיים באיזו הכחשה מטורפת מתכננים חיים שלמים , עסוקים בהתלבטויות נצחיות, נמנעים מהתנסויות כאלו ואחרות וחיים בעבר ובעתיד הרבה יותר מאשר בהווה מבלי לדעת האם יהיה לנו עתיד או מה יביא איתו הרגע הבא . 

הפחד מהמוות על פי אושו  הוא בבסיסו הפחד מהלא נודע , הפחד מהמוות ומהלא נודע הוא  גם בבסיסו הפחד מהחיים , כי כל החיים הם תעלומה אחת גדולה ולא נודעת ...כך שככל שהפחד שלנו מהמות יותר גדול ככה הפחד שלנו מלחיות את החיים בכאן ועכשיו בטוטאליות גדול וכשאנחנו מפחדים למות ומפחדים לחיות אנחנו מפסידים את כל הדרך את כל המסע. 

 המוות מגדיר את החיים וההפך אז למה אנחנו מתכחשים לו? אולי אנחנו מפחדים ? אולי כי בעידן הידע אנחנו חייבים לכל דבר הסברים הגיוניים, אולי ואולי כי הדממה של המוות רגע אחד לפני שהכול מסתיים ולפני משהו חדש נכנס יוצרת ואקום ריק שקצת קשה לנו להכיל.

מדיטציה מלמדת מוות , אולי זו הסיבה שכל כך הרבה אנשים מפחדים ממנה לא רוצים להרגיש ...אהבה עמוקה מלמדת מוות כיוון שהיא מחייבת את מותו של האגו , של האני הנפרד. 

מוות וחיים שלובים אחד בשני , בלתי ניתנים להפרדה ובכדי לחיות את החיים בשמחה בחגיגה , באהבה באותנטיות , חייבים להיישיר מבט למוות בעיניים ולקבל אותו באותה אהבה והשלמה כמו שאנחנו מקבלים את החיים.

המוות הוא קפיצה קוונטית מגוף אחד, מצורה אחת לצורה אחרת, אבל עבורך אין זה סוף. מעולם לא נולדת ולעולם לא תמות".אושו

מוקדש ללימור בת דודתי היקרה, שסיימה  את תפקידה בעולם הפיזי היום 31.7.12

ויצאה למסע בצדו השני של החיים



תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

פסטיבל פשוט 10-12.10.13 החופש לחיות ...

  פסטיבל פשוט -החופש לחיות סופ"ש 10 - 12 באוקטובר  להיות פשוטים יכול להיות פשוט וגם יכול להיות מסובך. כל הבגדים שאנו עוטים על עצמינו ומגדירים איתם את זהותנו, כל המטען החברתי והטאבויים שקשורים לגוף החשוף... פסטיבל פשוט ב"אשרם במדבר" נותן לכם את ההזדמנות להיות בסביבה שמאפשרת לכם להשיל את הבגדים בזמנכם החופשי, ולהתבונן על עצמכם ועל אחרים בצורה אחרת.     החופש לחיות, זה המוטו שלנו לפסטיבל הקרוב. דרך תנועה וריקוד, סדנאות אמנות עם הגוף, הרצאות, תרפיה בערום, המסיבות השמחות, ציורי הגוף ועוד ועוד שלל הפתעות מובטח לכם סופ"ש של חופש טוטאלי לעוף על החיים בפשטות מלאה. בפשוט העירום הוא ז

חסכו אלפי שקלים ונהלו את היח"צ והשיווק של העסק שלכם ביעלות וקלות

לפני 10 שנים שהתחלתי לעבוד כעצמאית חוויתי תסכול רב היות וכל עצמאי הוא גם מנהל העסק ,משווק , פרסומאי ,יח"צן מנהל חשבונות ועוד... וכל זה בתקציבים קטנים הרגשתי שאני בחוסר פוקוס שלמעשה אני בכלל לא עסוקה בלעשות יחסי ציבור ללקוחות , רב זמני מתבזבז בללמוד איך להחליף את שלל הכובעים האלו ועדיין לעשות את כולם טוב .   ובכלל  מה יותר חשוב ? שיווק? יחסי ציבור ? מיתוג? מתוך הכאוס הזה וחוסר המיקוד שנוצרמתוך חוסר הפוקוס הזה התחלתי לחפש פתרונות שיהיו גם זולים ואפקטיביים ויביאו איתם לקוחות חדשים ושגרת עבודה קבועה. להפתעתי ככל שחקרתי את הנושא יותר מצאתי עשרות פתרונות ודרכים בכדי לקדם את העסק שלי.   הסוד טמון דווקא בפעולות מאוד קטנות ושגרתיות שכל אחד יכול לעשות והתמדה. תוך חודש וחצי -חודשיים של פעילות עקבית עם מספר כלים פשוטים הצלחתי להעלות את מספר המבקריםבאתרים שלי , הטלפונים החלו לזרום באופן רציף והשגתי לעצמי ראיונות טלווזיה ועיתונות.  נוצר לי פנאי יותר לעבוד ולהעביר את הידע שלי הלאה ופחות לשבור את הראש

איך משיגים כתבה עיתונאית על העסק שלך ?

  איך השגת את הכתבה בעיתון ? " שאלה אותי חברה בתמיהה אה עניתי לה ..התקשרתי " "סתם ככה התקשרת וביקשת שיכתבו עלייך ?" המשיכה לחקור האמת שכן ... לפני כשלוש שנים בערך נעשתה כתבה על אחת מסדנאות נשים שאז העברתי ציור אינטימי , גם כתבה וגם ראיון בטלוויזיה הגיעו בעקבות אותה שליחה של ההודעה לעיתונות. משום מה שאני עושה יח"צ לאירועים גדולים אף אחד לא שואל אותי איך זה שכתבו בעיתון על פסטיבל כזה או אחר , או כי לאירועים של אלפים זה נראה הגיוני יותר שתהיה חשיפה , או כוח, רב האנשים מניחים שבכדי להופיע באיזו אייטם מעניין בעיתון נדרש תשלום כספי כזה או אחר. שתי ההנחות האלו צרובות חזק כאמונות מוחלטות אצלך רבים מהעסקים הקטנים שאיתם אני עובדת , כאלו לא קיימת לגיטימציה לפרסום כתבה על עסק קטן כזה או אחר , ואם יש פתח בוודאי זה בתשלום.. מדהים אותי איך אנשים שכל כך בקיעים בנבכי הפרסום בפייסבוק, עם ידע עצום בשיווק ומספר לא מועט של סדנאות שיווק נמצאים אצלם ברזומה לא רק שאינם עושים יחסי ציבור לעצמם או לעסק שלהם , בכלל לא מבינים איך עובד העולם הזה . תמיד שאני אומרת לאנשים התקשרו והציעו