החיים הם המראה , הכי עוצמתית שיש למה שקיים בתוכנו וברב הזמן , לפחות אצלי , לא תמיד אני מוכנה לראות את ההשתקפות המלאה.
נוח כל כך לראות חלקי השתקפות , את החלקים הזורמים את הצדדים החיוביים ,הרבה פחות נוח לראות את הצדדים השליליים , את המקומות והדפוסים ששוב ושוב חוזרים.
מעיין ראייה סלקטיבית כזו שפיתחתי לעצמי ואני מניחה שאני בהחלט לא לבד ( לפחות ממה שמקף מולי ) של ראיית הצדדים החיוביים וקבלתם המלאה ודחיית הצדדים השליליים ...במצב כזה גם ראיית הצדדים החיוביים מעורפלת כי אי אפשר לקבל בעצמך רק חלקים מסויימים ומהשאר להעלם או לברוח.
החלקים הפחות חיוביים מעוררים איתם רגשות אשם , רגשות של דחייה והתנגדות עזה.
האגו שמנופח בעיקר מראיית הטוב בעצמנו והתעלמות מהצדדדים הפחות יפים , עושה ככל שביכולתו בכדי לאפשר את הראייה הסלקטיבית הזו.
![]() |
© Lila Benharush |
הרבה יותר נוח לו לאגו , הרבה יותר נכון לו להאשים , לברוח, לנטוש ולהאשים את ההשתקפות ממול שהיא לא מספיק צלולה , לא מספיק בהירה ומשכנע אותנו באמצעות המיינד והפחד להתבונן בעצמנו כפי שאנחנו, שלמים אך בהחלט לא מושלמים , ללכת ולחפש מראות והשתקפויות חדשות שבכלל לא קיימות.
וכשמחפשים משהו שלא קיים, משהו שהוא בלתי אפשרי , שרוצים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה , נשארים מתוסכלים, מיואשים ותלותייים , כל זה בחסות האגו האדיר שפתחנו בחברה המערבית שלא מוכן לקבל
את העובדה שלכל אחד מאיתנו יש צדדים חיובים ויפים וצדדים פחות חיוביים שאנחנו לא מוכנים לקבל.
כמו כל דבר בחיים שמורכב מניגודים , ככה אצל כל אחד מאיתנו עמוק בפנים , אף אחד לא יוכל לקבל אותנו , אם אנחנו לא נהיה מוכנים לקבל את החלקים שכל אחד מאיתנו מעדיף אילו היו נעלמים.
יין ויאנג, זכר ונקבה ככה גם אצלנו לכל תכונה או שיקוף שלילי ( על פי תפיסתנו והשיפוט ) יש גם צד חיובי , לכל השתקפות של התכונות הפחות אהובות עלינו יש צד נגדי והוא חיובי ורק כאשר נקבל את עצמנו בקבלה עמוקה ואמיתית של כל סך החלקים שבנו , רק אז האנשים סביבנו יוכלו גם לקבל אותנו כמו שאנחנו וגם להנות הרבה יותר מהצדדים החיוביים, כי שמסתירים את השלילי בלי שנתכוון אנחנו מסתירים את החיובי.
"אין בנמצא נעלים ופחותים. עשבי-הבר והכוכב הגדול, שווים לחלוטין... אולם אדם, רוצה להיות נעלה מאחרים, הוא רוצה לכבוש את הטבע, לכן הוא נאלץ להיאבק ללא הרף. ממאבק זה, נובעת ההסתבכות, המורכבות. האיש התמים הוא זה שהפסיק את הקרבות; זה ששוב אין לו עניין בהצגות, בהוכחה שהוא מישהו מיוחד; זה שנעשה פרח-הוורד, אגל-טל על עלה הלוטוס; מי שהפך חלק מהנצח; זה שנמס, נצרף והתמזג, התאחד עם האוקיינוס, ועכשיו הוא רק גל; מי שאין לו חוש של 'אני'. היעלמות ה'-אני', היא תמימות." אושו
לאן נושבת הרוח בפייסבוק | הצטרפו לרשימת התפוצה של הניוזלטר | פרסום בניוזלטר | סדנאות יחסי ציבור ושיווק
תגובות
הוסף רשומת תגובה
תודה על תגובתך :-)