משחק החייים

משחק החיים מאת: לילה בן הרוש

מדהים איך ילדים משחקים לפחות עד גיל שלוש הם נטולי הגנות הדמיון שלהם כל כך חזק  שהם יכולים להפוך כל מגרש גרוטאות לנסיכות קסומה , ילדים משחקים בשביל ההנאה בשביל השמחה אין שום מטרה למחשק שלהם מלבד לצחוק וליהנות כשמשהו מפריע למשחק או שלפתע הם מתגוננים , מגיבים ואם הם נפצעים בוכים ואחרי כמה דקות נרגעים מניחים את הרגע הפחות טוב מאחוריהם וחוזרים להביא את הנוכחות שלהם ואת הרגע הזה בכדי לחזור ולגלות את העולם.

ילד קטן אינו מתבייש בדברים שהוא עשה בעבר אפילו לא מתבייש למול ילד אחר שלפני דקה הוא התפרץ עליהם בכעס או בבכי הסליחה אצלם היא טבעית, הם מביעים תמיד את מה שהם מרגישים כלפי כל אחד באותו רגע נתון וזה יכול להשתנות כל דקה ... מה שהיה אתמול לא בהכרח תקף היום, רק הרגע הזה הנוכחי תקף, הם בוואדי לא מוטרדים ממה יביא הרגע הבא ולכן זו הסיבה שהם עסוקים בלהיות ולשחק בחיים. 

 

© Lila Benharush

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 כולנו היינו שם בכולנו טמון הזרע הזה , ידענו לשחק כי לא היה בנו הפחד ממה יחשוב עליי החבר בגן? לא היה לנו פחד מלחיות את הלא נודע ומה יביא איתו העתיד, היינו משוחררים מהתניות החברה וההורים

ולא היה בו משהו שתביישנו בו, הבושה היא עוד מנגנו פחד מה יחשבו עליי אחרים...

זו כנראה הסיבה שילדים כל כך שמחים ומאושרים , חיים את הרגע הזה וחיים ללא שריון ללא הגנה ככה חשופים לחיים, חשופים למה שנמצא כאן ועכשיו.

אז איפה אתם ממוקמים על המגרש?

שאנחנו מתבגרים אנחנו מתחילים לבנות את חומת ההגנה שלנו , יש אנשים שהפחד מכאב גורם להם להיות רק צופים על המגרש .. הם בקהל הם רואים שיש משחק ממולם הם אפילו מעריצים את השחקנים אבל לעצמם הם אומרים "אני לא יכול " לי אין את זה אני פשוט לא יודע איך ... הם מאוד רוצים להשתתף במשחק אבל הפחדים כולאים אותם בעמדת היציע, הם יורדים עד למגרש ממש מתקרבים ואז רצים חזרה לאזור הטבעי כי אז  הפחדים הדמון ( דמיון ) כולא אתכם מבפנים.

אולי אתם כמו השוער , עומד ברחבת 16 מטרים ושומרים על הביטחון שלכם שומרים על המבצר שלכם , שאף אחד או שום חוויה חדשה לא תחדור לבפנים? בכל פעם שמגיע משהו אתם נמנעים הודפים אותו מחוץ לאזור הסכנה שלכם... פשוט נמנעים מלתת לחיים לחדור לליבכם בסופו של דבר  גם החיים ואנשים שנתקלים שוב בחומת ההגנה שלכם נמנעים מכם.

האם אתם החלוץ שרץ שמטרותיו מול עיניו מפלס לו את הדרך למטרה המיוחלת, עובר את הקשרים הבלמים ויודע פשוט יודע שהחיים יביאו איתם תוצאות טובות ואם בפעם הראשונה לא הצליחו לצאת לדרך ייצאו ב"מתפרצת נוספת" שוב ושוב עד שיצליחו? מי שמשחק חלוץ בחייו יודע שהוא ייפול מדי פעם, יודע שהוא יפצע ועדיין יודע להאמין במטרה שלו , הוא ינסה עד שישיג וזה משנה כמה כשלנות היו בדרך ולצידו יש גוף אתלטי שמאפשר לו שינויים והסתגלות לאתגרים שבדרך , כושר מנטלי ופיזי טוב ויכולת לראות מטרה מבלי להיות מוסח על ידי אלו שמסביבו.

 אולי אתם בכלל שופטים? יושבים מתבוננים מהצד מחליטים מה טוב מה לא טוב מה נכון ומה לא נכון? מענישים אחרים שהתנהגו התנהגות שאינה יושבת בקנה מידה איתכם בכרטיס צהוב , ואם ממש מעצבנים אתכם מוציאים להם כרטיס אדום ומוציאים אותם מחייכם , בלי היכולת להבין שכל אדם ובטח שחקן מדי פעם יטעה ואם הוא לא טועה אנחנו בצרות... מי שלא טועה מדי פעם , פשוט לא חי , לא פגשתי ואני לא ארצה לפגוש בנאדם שמעולם לא טעה ...

.משחק החיים מיועד לאלו שעומדים על המגרש לא אלו שליד המגרש לא אלו שממש קרובים אבל לא ממש משחקים לא לאוהדים אפילו אם הם "שרופים" רק לשחקנים.

לפעמים החיים מוציאים לכם "כרטיס צהוב"

ואתם ממשיכים במשחק הישן לא ממש מבינים ואז אתם מקבלים כרטיס אדום, שבא להגיד לכם" רגע תעצרו שנייה מחוץ למגרש הביטו טיפה מסביב תסתכלו"...ואתם מענישים את עצמכם ויוצאים מהמגרש לכל החיים , חוזרים לאזור הנוחות שלכם ויש לנו גם הרבה תירוצים וסיפורים.

עדיף בקטן אתם אומרים לעצמכם.. ומדי פעם שעולה בכם קול שעדיין צועק "היי , מה קורה אני רוצה לשחק ! " אתם משתיקים אותו ומסבירים לו שעדיף להיות במגרש הבטוח גם אם הוא לא טוב גם אם המגרש כבר לא ממש מתאים להיום להירגע הנוכחי.

 

נצמדים לעקרונות שלנו ואלו מפריעים לנו במשחק לפעמים אנחנו כל כך נצמדים לרעיונות ולפחדים שלנו שעם כל כך הרבה קורי עכשיו בראש ,  איך אפשר לשחק? אי אפשר?

שם למעלה בטריבונה לא מזיעים , הלב לא דופק מהר הזיעה לא ניגרת על המצח ואין תחושת הישג

 ושמחה אדירה שסוף , סוף אתם מצליחים לעבור את כל המכשולים ומבקיעים גול! היישר למטרה.

מה שמצחיק בחיים הוא שככל שאנחנו יותר  הגנתיים , יותר מחפשים את המקום הבטוח ב"יציע " ככה החיים מתכווצים , ככל שיותר פחדים עולים בתוככם ככה אתם פחות חיים וכל מה שאנחנו מפחדים ממנו תמיד בא אלינו ככה זה חוק חיים .

מפחדים לאבד מישהו , התת מודע שלכם יעשה הכול באופן בלתי מודע סדרה של פעולות שתוציא אותו מהחיים שלכם, מפחדים שלא יהיה לכם כסף הוא ילך וייגמר, מפחדים להיזרק לעת זקנה? מפחדים על בריאותכם ? אחד לאחד אתם מאמינים המיינד מארגן לכם סדרה של פעולות שתואמת את ציפייתכם. 

ואז כל מה שנשאר הוא להפך לצופים... לא ממש חיים  יותר שורדים ואז ההנאה שלכם היא קטנה , האהבה שלכם קטנה ...הכול מדוד בדיוק למה שאתם מאמינים שמגיע לכם.

 אלו על הטריבונה בסופו של יום כואב להם הרבה יותר מאלו שמשחקים , הם לא חווים את "הפציעות" ואת הכאבים אבל גם לא חווים את השמחות וחשים את תרועת הניצחון , מביטים מהצד וחיים בתחושת החמצה" יכולתי ...הם אומרים" , אי אפשר לחיות ולשחק בלי לחוות את הקשה והקל וזה כל היופי הם שלובים אחד בשני .

החיים על המגרש הם לאמיצים בלבד, לאלו שיכולים להגיד בקול גדול נכשלתי אבל אני עדיין  ממשיך, לאלו שנצרבו במערכות יחסים ועדיין למצוא את הקשר הבא , לאלו שהפסידו מאות אלפי שקלים וקמים בבוקר עם החזון לעסק הבא.

אומץ בהיפוך הוא מוצא, אם יש אומץ לנסות  שוב לשחק לקום לנער את האבק ממך ולהמשיך הלאה בחיוך תמיד יהיה מוצא לדרך חדשה.

 

משחק חדש מתחיל עכשיו, אין מחר! מחר לעולם נשאר מחר. 

 

 

 

לאן נושבת הרוח בפייסבוק |  הצטרפו לרשימת התפוצה של הניוזלטר | סדנאות יחסי ציבור ושיווק