ה-"ג'י .פי.אס " הפנימי שלנו תמיד מדוייק , תמיד מכוון אז למה לעזאזל הנטייה שלנו היא פחות להקשיב לבטן ויותר להקשיב לראש? מה קורה בדרך מילדות שבה כל כולנו מקשיבים לגוף ולתחושה שנוצרת בכל סיטואציה ופועלים על פיה לבגרות בה "ההגיון " המיינד וכל שיכולי השכל עורמים עננים על גבי עננים שמערפלים את תחושות הבטן הראשוניות ?
 |
| © Lila Benahrush |
"אינטואיציה היא הדבר האמיתי היחיד ששווה משהו", אמר פעם איינשטיין. וכפי הנראה הוא צדק לפחות בשבילי , לכולם יש את המכוון הפנימי הזה מול אנשים זה פועל בצורה הכי חזקה , יש אנשים שפשוט משהו בהם לא בא טוב ...אי אפשר להסביר למה , אין שיקולים הגיוניים אך משהו פנימי אומר להתרחק ובכל פעם שחיפשתי איזשהו הסבר מצאתי את עצמי , זמן מה אחר כך מודיעה לעצמי חגיגית "היית צריכה להקשיב ללב , לבטן לאותה תחושה" הגוף אף פעם לא משקר והוא יודע דברים הרבה לפני שהמיינד יכול לקלוט אותם.
יש רגעים כאלו בחיים שנוחתת לנו ידיעה ברורה , על אנשים , על מקומות או על דברים שיקרו בעתיד , ידיעה ברורה בהירה שמגיע מתוכנו , ידיעות כאלו הם ברורות בהירות ובלתי מתפשרות שמכוונות כל אחד מאיתנו ללכת על הכיוון הנכון לנו באותו רגע ...הרבה פעמים הנטייה שלנו היא לפתור אותן באיזה תירוץ מיינדי , הגיוני או לנסות להבין מאיפה זה בא? ובכל אננחנו מחלישים את האיתות הפנימי שתמיד מדוייק ונכון ולמעשה גם אין טעם ללכת נגד ידיעה פנימית רק לקבל אותה ולהכיל אותה עם כמה שפחות מחשבה.
לפעמים אנחנו מחדירים ספק באותן ידיעות פנימיות ומחבלים בעצמנו...בשנים האחרונות אני יותר ויותר מתרגלת את ההקשבה לידיעה הפנימית הזו למכוון הזה שנמצא בתוך כל אחד מאיתנו וככל שאני עושה את זה ומסירה התנגדויות ככה תהליכים , החלטות ומימוש ידיעות פנימיות כאלו הולך ונהיה יותר קל.
בכל פעם, בכל פעם בלי יוצא מהכלל שפטרתי את הידיעה הפנימית הזו שניסיתי להדחיק אותה או להקשיב ל"קול ההגיון" חטפתי כאפה שהזכירה לי להתכוונן מחדש , להתלות על הידיעה הפנימית על האינטואציה על זו היחידה שהיא בעצם הנכונה.
אם משהו מרגיש לא נכון אז הוא לא נכון אין צורך להתעכב , אין צורך להסביר ומאוד לא רצוי להתעלם מתחושה כזו , מה שיש לנו כספק קטן בסופו של דבר מתעורר לספק גדול קלישאות לא תמיד עובדות אבל פה שיש ספק אין ספק תמיד פועל.
שהידיעה הפנימית קיימת ומקשיבים לה ונותנים לה מקום הדלתות הנכונות נפתחות, הדרך פשוט קלה יותר מהנה וזורמת.
כשאנחנו פועלים בניגוד לקול הפנימי שלנו בניגוד לליבה הפנימית שלנו , כל
מכשול או בעיה נהפכים לדרמה , מגיע הלחץ שהוא רק תחפושת לפחד של מה יהיה אם אני לא
אעמוד בזה ? מה יגידו? וכדומה ..
ושם בדיוק מתחילה מערבולת " צריך" ו"חייב" נכנסים לתמונה אני צריך ואני חייב מה לעשות איך שאומרים אותם ישר מעלים התנגדות בסיסית
בתוכנו " רוצה" בכלל לא שם...
תגובות
הוסף רשומת תגובה
תודה על תגובתך :-)