יחסי ציבור ושיווק לסדנאות, פסטיבלים ואירועים

לכולנו יש דעות, כאלה ואחרות. יש לנו דעות מגובשות לגבי איך החיים צריכים להראות, איך אנשים אחרים אמורים להתנהג, מה הם צריכים לחשוב. אנחנו יודעים מה טוב ומה לא טוב, מה בסדר ומה לא בסדר, מה נכון ומה רע. לרגע איננו מטילים ספק בצורת החשיבה הזו בתוכנו. כשאני מסתכלת על עצמי לרגע, איך אני יודעת מה אתה אמור לאכול או לעשות, פתאום זה נראה לי אפילו מצחיק. אבל אנחנו כל כך התרגלנו להתווכח ולהתעמת עם כל דבר וכל אחד, עד כי הסכמנו לקבל את זה ככורח המציאות. אנו חשים חובה ואפילו מעין אחריות משונה להביע את דעותינו ולהילחם עליהן. מדוע זה קורה לנו, והאם ניתן להיות עם ולהרגיש בלי? מהי דעה, וכיצד היא נוצרה? אני מזמינה אתכם להסתכל על החיים כעל רצף של התנסויות: אנחנו חווים משהו בחיים שלנו, לבד או עם אנשים אחרים. החוויה מצטיירת בתוכנו כמשהו נעים או לא נעים, מקדם או מעכב וכו', וכך מיד מצטרפת אל ההתנסות פרשנות פנימית (כמו: טוב או רע, נכון או לא נכון), ובעקבותיה באה המסקנה, שמתגבשת בתוכנו לידי משהו סופי ומוחלט. למשהו הסופי הזה אנו קוראים בשם "דעה". נניח ונפגענו (נכון יותר

 חתול , מפלצת או ילדה קטנה ? ולמה פורים הוא החג הכי אהוב , אולי כי אז אפשר  באיזשהו אופן להוריד את המסיכה להרשות לעצמנו קצת להשתטות, לאבד שליטה הרי אחרי הכול זאת " מצווה " ומסורת עתיקה. ואולי בכלל  בפורים סוף סוף אפשר להוציא את " השגעת " החוצה מבלי להחשב זר מוזר וחיצוני לחברה והתחפושת היא חלק עמוק מהמאווים הפנימיים והסודיים שלנו ? אמנם את מסורת ההתחפשות ואימוץ זהות אחרת גם אם זה לסופשבוע אחד אנחנו מכירים מהיהדות  ועדיין בכל התרבויות ניתן למצוא ימי " החלפת זהות " שכאלו באמתלה דתית כזו או אחרת © Lila Benharush לנוצרים יש את ליל כל הקדושים , בשבטים אפרקאים עוטים מסכות כחלק מטקסי טראנס למינהן ומעברי חיים , בתיאטרון  היווני , תיאטרון הקאבוקי היפני  בפסטיבלים מודרנים  ובתרבות האינדנאית כחלק  מטקסים  של כניסה לעולם הרוחות ולנו כמובן יש את פורים. הצורך הזה לשנות זהות ולהתנסות ב" להיות מישהו אחר" מאוד דומה  לחוויה של  נסיעות למקומות   בעלי תרבות שאינה מערבית "שם" רחוק מההתניות , מהשיפוטים  ומהתבניות שהחברה המערבית מ

מרב האדרת האגו לפעמים מפספסים את כל הסיפור, השבוע ישבתי לצפות בטקס פרסי אם.טי.וי  , ללא ספק ערוץ מוזיקה שהביא לפריצתם של הרבה אמנים ועדיין...משהו חלול שם לחלוטין , משהו שמסמל את התרבות המערבית ובמיוחד בעולם המוזיקה משום מה ...תעשה רעש ופרובוקציות , התוכן בכלל לא משנה האיכות? מה זה בכלל התוכן הפנימי ? מה זה עוד יותר גדול ...נכון, תמיד יש פער כלשהו בין הדמות החיצונית המוצגת ואיך שהסביבה תופסת כל דמות כזו לבין הדמות הפנימית בין הילד הקטן שיושב שם בפנים ופעמים רבות מושתק על ידי "קול ההגיון" כולנו מכירים את הקולות האלו השאלה היחידה היא עד כמה הפער הזה קיצוני ועמוק?ועד כמה חזק הצורך האנושי שלנו שייראו אותנו או להיות מיוחדים?והפרובוקציות האלו...מה להם ולמוזיקה .   © Lila Benharush    לפי גישתי למי  שיש מתנה כזו או אחרת ( ולכל אחד יש כזאת ) אם היא רגשית, מוזיקלית, ארגונית , עזקית וכדומה לא ממש יש צורך לצעוק בכיכר העיר הנה אני כאן - תראו אותי התוכן הפנימי הוא החשוב ולפעמים הוא ייזכה בהכרה ולפעמים לא ועדיין נדרשים להיות נאמנים לאני ה

סדנאות ואירועים מרץ 2012 המימד התשיעי ובית דין של מעלה 3.3.12 כנס מיוחד בשער 3.3 תיאטרון גבעתיים רחוב רמז 40 | 19:00-23:00 לכל אדם גורלו וזכות הבחירה החופשית בתוכו. התבוננות בחוזה הנשמה שלכם מאפשרת תיקון עמוק של ענייני יסוד, ובחירה מחדש בנתיב נעלה. בכנס 3.3 ניעזר באנרגיית השילוש (3-3-3) על-מנת לאפשר לכם להתעלות אל המימד התשיעי, אל מאזני הצדק, לסקור מנקודת מבט גבוהה את מסלול ההתפתחות שלכם, לרפא עבר ולברוא עתיד מיטבי זהו מסע בין עבר-הווה-עתיד, ערך המשולש, משולש הזהב המדייק את נתיבכם ופותח בפניכם שער התעלות נוסף סדנת 9 דרגות התפתחות הנשמה - רניאל (הביאו דף וכלי כתיבה ) מסרים בתקשור חי וברכות מיוחדות בסולם המימדים חיבור לתדרי אנרגיה גבוהים מהמימד התשיעי !  ** דיון בחוזה האישי בבית דין של מעלה ** מספר המקומות מוגבל! פרטים נוספים והרשמה תמצאו כאן

29.2.12 * גליון  103 סדנאות התפתחות אישית מודעות שלום אנשים אהובים ,  הדרך להיות גם וגם...רכה מכילה וסבלנית  וגם לפעמים להתפוצץ בחוסר סבלנות ,  להיות גם מובילה וגם מובלת , להיות גם יצרתית ומעניינת וגם משעממת להיות גם וגם ...כמה שזה נשמע פשוט , זה די מורכב  כמעט לכל אחד יש את " התפקידים" האלו שהוא יותר  לוקח בחיים  " ומגדרים " אותו ככה גם האמת יותר נוח לסביבה להתמודד איתו אפשר מיד לדעת לאיזו " תבנית\ מגירה להכניס אותו " ככה לכולם יותר קל , גם לנו להמשך קריאה ימים יפים ואהבה לילה .. פסטיבל רוח גבית 2012 מחפש מתנדבים לכם - אלו שמכירים ותומכים בפסטיבל כבר שנים, ולאחרים שרק שומעים עכשיו, רצינו לשתף ולהזמינכם לתרום ולהתנדב איתנו בפסטיבל רוח גבית . הפסטיבל מתקיים זו ה

 רכה מכילה וסבלנית  וגם לפעמים להתפוצץ בחוסר סבלנות ,  להיות גם מובילה וגם מובלת , להיות גם יצרתית ומעניינת וגם משעממת להיות גם וגם ...כמה שזה נשמע פשוט , זה די מורכב  כמעט לכל אחד יש את " התפקידים" האלו שהוא יותר  לוקח בחיים  " ומגדרים " אותו ככה גם האמת יותר נוח לסביבה להתמודד איתו אפשר מיד לדעת לאיזו " תבנית\ מגירה להכניס אותו " ככה לכולם יותר קל , גם לנו © Lila Benharush  השילובים האלו היכולת לדלג ממקום אחד לשני במעברים קלילים  ונעימים היו לפחות בשבילי , חלק מהחיים מאוד לא קלים , אם הייתי נכנסת לתחום חדש הייתי שקועה רק  בו בטוטאליות ולפעמים גם מזניחה את השאר , במשך השנים ועם קצת ( טוב , עם הרבה ) עבודת מודעות למדתי קצת לטשטש את הקצוות לצאת מחשיבת ה"שחור - לבן " והטוטאליות שמתלווה אליה עד הסוף הרבה מאיתנו בחברה לוקחים תפקיד אחד , תפקיד שהוא " הראשי " והמכלול סביבו קצת פחות מובלט , גם לחברה זה יותר נוח וגם כי לכל אחד מאיתנו יותר נוח להצמד לדמות אחת לתפקיד  הראשי שלנו     השילוב בין כל הדמויות ובין כל החלקים

זהו הסיפור האמיתי שמאחורי האגדה על היפהפיה והנסיך על הסוס הלבן – סיפור על יחסי תלות, אשליה, אמונה בחולשה וציפיות מאחרים. כולנו, גם גברים וגם נשים, יפהפיות נמות בכל מיני פינות חשוכות בחיינו. אבל למזלנו כולנו גם הנסיך וגם הסוס הלבן. קוראים לזה מודעות, אחריות וכוח רצון. מי מאיתנו לא גדל על הסיפור על היפהפייה הנמה, שרק נשיקת הנסיך על הסוס הלבן העירה אותה מתרדמתה. והאביר על הסוס הלבן לא רק נישק, אלא גם נשא אותה בסערה אל עבר האופק הוורוד, שם הם חיים באושר ובעושר, כך מספרים לנו, עד עצם היום הזה. כאן אומנם מסתיימת האגדה, אבל הסיפור האמיתי רק מתחיל: הסיפור על יחסי תלות, דמיון, אשליה, נפרדות ואמונה בחולשה שלי – ועל המחיר הכבד שהם גובים. אם נתעלם לרגע מהתפאורה שמסביב ונתמקד ביפהפייה שלנו, נראה שהיא שקועה בשינה עמוקה ומנותקת מהמציאות. לא היה בה כל רצון לשתף פעולה עם המציאות, לפקוח עיניים ולחיות את החיים. תודעתה הייתה רדומה, והיא חיכתה למישהו שיבוא ויחיה את החיים עבורה. והוא הגיע – יפה ומושלם – ונשא אותה על כפיו אל חיים טובים יותר, שם לא הצטרכה לקחת אחריות, אלא לחיות ד