יחסי ציבור ושיווק לסדנאות, פסטיבלים ואירועים

הנה הגיע הרגע לקפוץ , הרבה אימונים ואז מרגיע הרגע שחייבים לתת אמון וליפול אל הלא נודע ולבטוח בתהליך החיים פשוט להתמסר.. אם יש משהו אחד שיכול בהחלט יכול להלחיץ אותי אישית ואני מאמינה שעוד רבים זה דרישה להתמסרות מוחלטת ואמון בתחושות הבטן שלנו ובמה שאנחנו מאמינים התמסרות היא למעשה כניעה מוחלטת לזרימה בחיים ומגיע יחד עם ההבנה שאין לנו באמת שליטה על התוצאות אלה רק על הפעולות שננקוט, אין לנו באמת מדד אם זה יהיה מוצלח טוב יותר או רע אנחנו יכולים רק לעשות ולהתמסר לכל מה שבא.  קשה לנו להתמסר לזרימה הבלתי פוסקת ולעיתים אף כאוטית של החיים? בעיקר ההבנה ששליטה היא סוג של אשלייה וכנראה שאין לנו באמת שליטה מלאה על תהליך החיים האפוף מסתורין ואל עף האמצעים הטכנולגיים הנפלאים שייצרנו שכביכול מקנים לנו שליטה אנחנו יותר ויותר מתקשים לבטוח ופשוט להאמין  הצורך הזה להיות בשליטה הוא מעייף ומתיש הרבה יותר נעים ורגוע להיות בהתמסרות. ההתמסרות הזו דורשת קפיצה , קפיצה לתוך זרם החיים בלי ריפוד , בלי רשת בטחון פשוט לקפוץ ולדעת שהאקסיטינס הזה (לפחות לפי אמונתי)תמיד פועל לטובתי גם בימים שזה ממש לא נרא...

ברגע שמופיע הלמה ? או איך הייא פשוט נהרסת רגע אחד של ספק והידיעה מתנפצת לה לרסיסים , ידיעה  דורשת אמון עיוור כמעט נטול קשר למציאות אך שהיא מתבססת באופן חזק ושורשיה אחוזים את הנשמה איך שהוא זה תמיד קורה. אני בתקופה של פרוייקטים רבים , הרבה חידושים והתחדשות ,ככה ביני לבין עצמי תהיתי מה עשיתי אז בעבר שזה הצליח? מה היו הפעולות שלי איך התחלתי ולא ממש זכרתי מה היו הצעדים הראשונים זכרתי רק  שידעתי אמונה עיוורת? לא מציאותית אולי ועדיין המציאות הזו מה היא? רק סיפור , הצגה תסריט שאנחנו יוצרים ובהחלט ניתן לומר שהדרמה היא הז'אנר שהוביל אותי שנים רבות , עכשיו מאסתי קצת בדרמות אחרי שביימתי לעצמי כמה סרטי אימה .. בימים אלו אני מחפשת לי ז'אנר חדש  אולי אני אקרא לסדרת תסריטים החדשה כוחו של הדמיון ותת מודע לפעמים זה פשוט מדהים איזה כלי מדהים ומופלא זה המיינד האנושי איך המחשבה היא הראשונה שמובילה את היצירה את התסריט החדש , איך אחרי שנים של תסריטים די קבועים מראש פתאום אני יוצרת פניית פרסה ..טוב יש כאן קצת דרמה " מלחמת הישן בחדש" אך בהחלט לא מוטיב מרכזי בתסריט  הזה שלי  את ...

מכירים את התחושה המתסכלת הזאת ששוב ושוב אנחנו מנסים לפתור בעיה עם  אותה שיטה בדיוק נאחזים לפתרון אחד הראש ננעל על תבנית אחת ידועה מראש? מוכר לכם... לכל אחד מאיתנו זה קורה ביום יום לפחות אחת לשבוע...או שלא לכולנו מוכרים הרגלי חשיבה כאלו מקבעים נכנסתם למינוס אפשר לקחת הלוואה בויזה ו" ויהיה טוב " שיווקם או ניסתם למכור אירוע בדרך שלא הצליחה משום מה בהרגל חזרו על שוב ושוב ולמה זה קורה איפה נדחקה היצרתיות שלנו? למה אנחנו מתעקשים על כיוון אחד של פתרונות שאנחנו מכירים ולא בודקים אפשרויות חדשות? זה כמו לחפש את הים במזרח שעות על גבי שעות עד שיגיע אחד שיצעק לך טמבל תסתובב! הרי הפתרון כל הזמן היה שם מחכה שתסתובב לראות אותו ומשום מה אנחנו שוב ושוב חוזרים על אותם פתרונות וברב טיפשותנו מצפים לתוצאות שונות. מה שעובד טוב בחיים מעולה!!! אין סיבה לשנות אך מה שלא עובד טוב דורש לא רק הסתכלות אחרת , אלא פתרונות שונים וזווית ראייה קצת יותר רחבה ,מה שנקרא ללמוד לראות את הדברים ממעוף הציפור . ממעוף הציפור אפשר לראות יותר רחבה יותר את המכלול הגדול שאנחנו רואים מכלול גדול ולא רק נקודה ספיצ...

ידע הוא ללא ספק המטרקיס בו אנחנו שבויים תבניות, תבניות של ידע שרכשנו בחיים או ידע שאחרים הנחילו לנו בעבודה חוסם אותנו מעשייה אחרת ושונה. מהו המטרקיס של הידע? אנחנו רוכשים ידע ופילוסופיה אגב זה גם ידע רוחניות זה גם ידע באמצעות המיינד מבלי לשים לב הידע הופך למגביל את המחשבה שלנו אם אנחנו מתייחסים אליו כאמת מוחלטת אנחנו בונים לנו חומות וכלא בלתי נראים. במקום שהידע ישרת אותנו אנחנו נהיים משרתים שלו ידע הוא נפלא אך ככל שאנחנו רוכשים ידע כך אנחנו מעמיקים לתוך המטרקיס ידע שהיה מעולה לפני שנה היום יכול להיות שכבר לא רלוונטי להרחיב את הידיעה ואת התודעה זה נפלא להשתמש בידע שלנו לבניית תבניות ואמיתות מוחלטות בחיים זה קצת בעייתי כי כך אנו יוצרים לעצמנו כלא מחשבתי מזכוכית בלתי נראה אך הוא שם. אנחנו יוצרים לעצמנו דפוסים שחוזרים באמצעות ידע וחווית שהיו לנו בעבר וכך מחזקים שוב ושוב את הידע והתבניות לגבי כל דבר בחיים גם אם הבניה הזו היא לא ממש לטובתנו הידע מעניק לנו תחושה של שליטה בחיים אנחנו מכירים את התבנית או הדפוס וכביכול נמאים באיזהי שליטה על חיינו . שהמודעות מתחילה להתעורר ואנחנו ר...

הנה סופשבוע ארוך לפנינו ואחרי החגים כבר כאן ! אז איזו רשימת ציפיות הכנתם לעצמכם לשנה הקרובה ? אני ביקשתי לרצות ומבלי לצפות הכי טוב! מה שיש טוב!  ציפייה ? מצד אחד ציפייה יכולה לדחוף אותנו למקומות טובים מהצד השני ציפייה היא משהו בלתי אפשרי לחלוטין שהיא תלויה בגורמים אחרים חוץ מאיתנו.  ציפייה האמת היא פשוט התרחיש האופציונאלי של העתיד זה יכולה להיות ציפייה לעוד חמש דקות וזה יכולה להיות צפייה לעוד שנה ... שורה תחתונה באמצעות הציפיות אנחנו בונים אשליות , מצפים לאושר , מצפים לאהבה , מצפים לעתיד טוב יותר או כל אחד לפי צרכיו אז   למה יש הרבה אכזבות בדרך...חחח כי נרצה או לא נרצה לא באמת יש לנו שליטה על כל הסובב אותנו בחיים השליטה היחידה שיש לנו זה באופן התגובה שלנו כלפי המציאות. שאנחנו מצפים אז מתחילים להניח  הנחות וזהו תחביב אנשוי מאוד.. מאוד ... מסוכן למה מסוכן כי אנחנו מקבלים חצי תמונה ומיד מתחילים להניח הנחות על בסיסם אנחנו מחליטים החלטות וזה פעמים רבות בכלל נוגד את מה שהתכווננו אליו מלכתחילה. ההנחות שאנחנו מניחים מבלי לשאול לא פעם הורסות לנו חברויו...

לא יודעת איך זה אצלכם, בכל אופן אצלי העבודה הרוחנית הכי קשה גם באמנות וגם בחיים הייתה להשתחרר מהתבניות של איך זה צריך להיות" זה תופס בכל תחום בחיים, באמנות, במערכות יחסים , בעסקים כל עוד אני מגיעה עם איזשהו קונספט מגובש על איך בדיוק ה"סדר הנכון" של הדברים זאת ההגבלה הכי גדולה שאני יכולה לשים לעצמי  אז למה אני ואני מאמינה שעוד עושים את זה לעצמנו? למה ההתעקשות הזו על שדברים יעשו בדרך שלי ? בתבניות ברורות מראש? שליטה , עניין של שליטה וככל שאנחנו יותר בשליטה על הסדר שע"פ הדברים מתרחשים ככה אנחנו מצמצמים את החיים שלנו לעוד פחות אפשרויות. בגלל שאנחנו מקובעים בתבניות מחשבתיות החיים עוברים במרווח צר , לפעמים אנחנו פשוט לא יכולים להבין בהגיון איך זה יכול לקרות במציאות? והמציאות תמיד השתקפות של "ההיגיון" שלנו של החשיבה המוגבלת שלנו . פעמים רבות שאפשרויות חדשות נפתחות בפנינו בחיים, דווקא אז אנחנו מסבירים לעצמנו שזה לא יכול להיות משהו "מקולקל כאן מסרבים להאמין לניסים שמתרחשים בדרך והמיינד מיד "מסדר" לנו חזרה  לדפוס...

מכירים את אותם אנשים שהנוכחות שלהם גורמת לעייפות ? שקובעים פגישה ואז מבטלים אותה ? שהדבר היחיד שקיים זה הם והצרכים הפרטיים שלהם? הם אנשים מלאי שופעי קסם וכריזמה , מעיין ילדים נצחיים שמהלכים קסם על אנשים ואז כמו ילדים דורשים תשומת לב מתמדת ., מאשימים, לא לוקחים אחריות על ההתנהגות שלהם , אומללות וקורבנות הם התחושות של בסיסם הם חיים, תמיד יאשימו את האמא שלהם למרות שהילדות שלהם מזמן כבר לא כאן, מזג האוויר אשם הממשלה , המערכת רק לא הם, "הם" רק קורבנות של הבריאה הזו, נעלבים ופוגעים כמו ילד בן ארבע שמשתולל בחוסר סיפוק ורוצים שצרכיהם ימולאו עכשיו!הם גורמים לך לחשוב שאם צרכיהם לא ימולאו הם יקבלו התקף לב, חרדה או לחץ דם גבוה " בגללך הצורך הזה בסיפוק צרכים מיידי מביא אותם למערכות יחסים עם העולם קצרות, דרמטיות ודיכוטומיות שחור – לבן בלי שום גווני אמצע והחיים מורכבים בעיקר מגוונים. שהם מסיימים לשאוב אנרגיה ממישהו הם עוברים לאחר... בציפייה ילדותית שמישהו או משהו מבחוץ ימלא אותם, הם יכולים להופיע בדמות של מאהב, אמא אשר נהנת מכוח ההשפעה שלה על ילידה ואמונות שליליות שטיפחנו בנוגע לחי...