אי אפשר לפספס את התחושה הזו ...משהו בעולם החיצוני רגע , מילה שבריר מבט מעלה בפנים סערה רגשית חזקה ובעקבותיה תהליך שלם של יצירה שעד היום לא ברור לי מה בדיוק קורה שם , זהו תהליך לא ממש לוגי ודי כאוטי וזו הסיבה שלאורך השנים קצת ניסיתי לייצור לו איזשהי מסגרת ברורה . תהליכי היצירה הזו מלווים אותי וגם כל אחד מאיתנו ולאו דווקא בתחומי האמנות אלא בכל תחום בחיים...משהו חיצוני לנו בדרך כלל מזכיר ומעורר את התשוקה שקיימת בנו בפנים. כמי שעוסקת ביצרה ובאמנות אני מורגלת בניצוץ הזה ובהתכוונות הזו להוציא החוצה את הסערה הרגשית שמתעוררת בפנים. בתקופות מעבר כאלו שניצוץ חדש עדיין לא הצית רעיון חדש, תמיד מקנן בי פחד קטן שהשראה חדשה לא תגיע , למרות שכבר ברור לי שתמיד רעיון כלשהו ניצת , הדממה הזו שבין לבין , חוסר הודאות הזה שמתקיים בכל פעם מחדש הוא "המורה " הטוב ביותר לחיים , כי ככה זה בעצם כל הזמן. נעים בתוך מרחב של חוסר ודאות תמידי , על אף שכולנו נהנים מיצירת האשלייה שיש לנו "בטחון" כזה או אחר בחיים, הרגשות הם היחידים...