יחסי ציבור ושיווק לסדנאות, פסטיבלים ואירועים

 מעבר למיינד נמצאת ממלכה קצת סוערת בשבילי אפילו קצת מסוכנת , עולם הרגשות ...בתור מי שמסתובבת על הכדור הזה לא מעט שנים וגם כבר פגשה לא מעט אנשים, אני כבר יודעת שעולם המיינד השכל וההגיון " תפס כטרנד " הרבה יותר מקובל ונחשק  © Lila .B. חיים שלמים למעט כמה שנות ילדות מבורכות לפני ה"אילוף " לפני טראומות כאלו ואחרות בעיקר חיינו על פי רגשות, ככה זה תינוק רך ככה זה ילד בן שלוש ארבע רגע לפני שההתניות חודרות פנימה ומחנכות כל ילד ללמוד ששכל , הגיון ומחשבה מעמיקה הן יותר"שוות" ... אצלי זה ברור במיינד יותר נוח אפשר לנתח , אפשר לחיות בעבר ואפשר גם לחיות בעתיד אפשר לייצור השלכןת שבכלל לא קשורות למציאות , אבל אי אפשר להיות נוכח ופשוט להיות...ההווה הרגע הזה כבר שייך לרגשות ולא תמיד לפחות אצלי קל להכיל , לספוג אותם  וגם להתנהג על פיהם מבלי לייצור עוד קצת הדחקות ...להדחיק רגש וכל רגש זה הדרך הקלה , זה הדרך המערבית הקלאסית ,אם הרגש הזה הולך לגרום איזה חוסר שליטה רגעי עדיף לתת למיינד להשתלט ולפחות , להראות כחלק מההמון . הרגש הכי אהוב על המיינד , זה

 במהלך חיי כבר עברתי מספיק הפקות , פסטיבלים סדנאות או מוזיקה הם כולן שואבות אותך לתוך עולם אחר מעגל פנימי שנותן מיקרוקוסמוס מדוייק לחיים, רק שההפקה הזאת הייתה ע ם וירש וכ ל מה שקורה בהפקה רגילה כאן הלך והתעצם © Lila Benharush  לפני ארבע שעות נפרדנו לשלום מוירש צוות ההפקה וההלפרים שבלעדיהם לא היינו עוברים את ההפקה הזו ונהיו עם האינטרנסיביות חלק כמעט מוחלט מצוות ההפקה.  ההפקה הזו סחפה מכל דבר אחדר, אתמול בערב כבר הרגשתי כאלו בכלל לא הייתי בארץ במהלך השישה שבועות האחרונים וכל חיי היו מרוכזים בדבר אחד להצליח להרים על הרגליים 5 סדנאות , מגה אום ומסיבת סיום וכל זה בעשרה ימים , יחד עם זה כדרך העבודה של היומנברסיטי , על הדרך נעשתה עבודה רגשית אמוציונלית חזקה , אינטרקציות שליליות שפורקו וזווית אחרת וקצת שונה על דרך העבודה ועל החיים.  כן , זה היה אינטנסיבי כמו מדיטציית אום  ב6 שבועות עברתי את כל הרגשות האפשריים , בכי צחוק, אהבה, שמחה , דכדוך ועוד פשוט הכול...אם היו אומרים לי לפני 6 שבועות שאני אעבור דרך כל אלו סביר להניח שהייתי מוותרת וזזה הצידה אבל , אני בהחלט שמחה שלא ,

 חרדת החופש?מאת: לילה  אנחנו יוצרים את הכבלים שלנו ורק בגלל שאנחנו לא תמיד מבינים את העוצמה שלנו ביצירת מציאות בחיינו. © Lila Benharush מכירים את מקום הזה שאנחנו ו מבקשים מהחיים משהו ככה בהרהורים ליבנו ואז פתאום זה קורה!  מתחילים לקרות כל מיני דברים אנשים המדויקים נכנסים לתוך החיים פשוט מתחיל לקרות ...וכל מה שאנחנו מבקשים בסופו של דבר קורה השאלה אם אנחנו מקבלים את זה לתוך החיים שלנו ... קסם כזה של החיים של היקום . בעבר ניסיתי לחקור את העניין למה זה קורה איך ?ולמה ההבנה היא בעצם לעיתים מכשול יש דברים שלא הבנו וכנראה לא נבין אותם וזה בסדר לגמרי בסדר לא להבין מה ולמה איך וכמה אלא פשוט להיות בזה .  פעמים רבות יחד עם התגשמות הדברים מגיעה לה קצת חרדה "חרדת חופש" אני קוראת לזה הרעיון הזה שאנחנו מבקשים וזה קורה מעמידה בפנינו את ההבנה שהכול תלויי בנו ובמחשבות שלנו החיים הם רק התוצאות של מה שאנחנו מקרינים על מסך הטלוויזיה שלנו בראש- הכול מתחיל בראש ומחשבה והרהורים כאלו ואחרים הם אלו שיוצרים את מציאות חי

מצחיק ככל שזה נשמע אבל לאורך כל חיינו  גם כבוגרים אנחנו מבקשים" אישורים" מבקשים אישור להיות מי שאנחנומבלי לערער את הסדר החברתי סביבנו  מה כל כך חשוב לנו שאנשים "יאשרו" אותנו שיגידו לנו שאנחנו "בסדר" מאיפה זה בא לעזאזל? איזשהו חוסר ביטחון במי שאנחנו ואיך אנחנו חיים את דרך חיינו  וצורך של החברה שמסביבנו שנהיה כמו" כולם  האינטרנט והרשתות החברתיות הן בעיניי , תופעה מרתקת שיכולה ללמד אותנו הרבה על הצורך של אנשים באישור חברתי, במיוחד ברשתות כגון פייסבוק ששם אנשים משתפים וחלקם זקוקים ל"אישור " על כל צעד , עם עין לא חדה במיוחד וקצת תשומת לב ניתן לראות גם מבלי ממש להכיר מי הוא משאבת אנרגיה , ומי הם האנשים שכביכול מלאים בבטחון עצמי ומצד שני על כל תזוזה שלהם מבקשים "אישור חברתי" ואני אומרת אין דבר כזה לא בסדר , הגעתם ליקום האקזיסטינס בכבודו ובעצמו אישר את נוכחותכם והיא נחוצה לא משנה מי ומה אתם ובאיזה מקום בחיים ככל שתאשרו את עצמכם יותר ככה תהיו יותר מאושרים , טוב לפחות לפי דעתי יכול להיות שלא  יום שמח לילה   Subscribe in a reader 

הנה מתקרב לו חג החירות , חג שמעביר אותנו מעבדות לחירות...אז מה זה להיות עבד ולמי אנחנו עבדים רב הזמן? העבדות והחירות שלנו מתחילה ונגמרת במקום אחד - בראש  שם למעלה בתוך הקודקוד מסתתר אצל כל אחד מאיתנו ערימה של מחשבות שמין הסתם במהלך חיינו נהפכות לאמונות והם היחידות שכולאות אותו בין חופש לבין עבדות אמונות נוצרות פשוט על ידי מחשבה שחוזרת על עצמה שוב ושוב ושוב עד שהיא מתקבעת במוח , אז אם המחשבות יצרו אותן בטוח שהחשבות יכולות לשחרר אותם ולבנות חדשות קצת יותר מלכותיות. בסופו של דבר כולנו אסירים חלק מאחורי חומות חלקנו אזוקים על ידי המחשבות שלנו אזוקים על ידי תפיסות והרגלים והרבה , הרבה תבניות וזה המסע בעיקר לשחרר את עצמנו ממחשבות מגבילות  חופש הוא  מצב של מיינד, תודעתי  יותר מאשר כל דבר אחר, חופש מחשבתי לא קשור לכסף , לא קשור למעמד ולא קשור לסביבה שאתה חי בה  או איפה אתה חי, כבר נתקלתי באנשים שחיו כמו מלכים ולא היה להם כלום וכאלו שיש לה ם הכול וחיים בתוך צינוק קטן וצר של מחשבות אז הנה מתקרב לו החג יחד עם האביב והלבלוב של הטבע שמזכיר לנו שכולנו נולדנו מלכים, חלק הפילו את הכתר בדרך , אך ב

הנה הגיע הרגע לקפוץ , הרבה אימונים ואז מרגיע הרגע שחייבים לתת אמון וליפול אל הלא נודע ולבטוח בתהליך החיים פשוט להתמסר.. אם יש משהו אחד שיכול בהחלט יכול להלחיץ אותי אישית ואני מאמינה שעוד רבים זה דרישה להתמסרות מוחלטת ואמון בתחושות הבטן שלנו ובמה שאנחנו מאמינים התמסרות היא למעשה כניעה מוחלטת לזרימה בחיים ומגיע יחד עם ההבנה שאין לנו באמת שליטה על התוצאות אלה רק על הפעולות שננקוט, אין לנו באמת מדד אם זה יהיה מוצלח טוב יותר או רע אנחנו יכולים רק לעשות ולהתמסר לכל מה שבא.  קשה לנו להתמסר לזרימה הבלתי פוסקת ולעיתים אף כאוטית של החיים? בעיקר ההבנה ששליטה היא סוג של אשלייה וכנראה שאין לנו באמת שליטה מלאה על תהליך החיים האפוף מסתורין ואל עף האמצעים הטכנולגיים הנפלאים שייצרנו שכביכול מקנים לנו שליטה אנחנו יותר ויותר מתקשים לבטוח ופשוט להאמין  הצורך הזה להיות בשליטה הוא מעייף ומתיש הרבה יותר נעים ורגוע להיות בהתמסרות. ההתמסרות הזו דורשת קפיצה , קפיצה לתוך זרם החיים בלי ריפוד , בלי רשת בטחון פשוט לקפוץ ולדעת שהאקסיטינס הזה (לפחות לפי אמונתי)תמיד פועל לטובתי גם בימים שזה ממש לא נראה ככה. יח

החיים שלנו מלאים בצמתים בהחלטות, לא פעם יש את המחשבה מעניין מה היה קורה אם הייתי בוחרת אחרת ממש כמו בסרט דלתות מסתובבות, הלוואי והיה לנו מעיין קדימון כזה בסופו של דבר מה שנראה רע בהתחלה יכול להיות נהדר ובכל זאת בחיים אין לנו את העלילות המקבילות האלה ברב המקרים ההחלטה תמיד נכונה לאותו זמן והדבר היחיד שאפשר לעשות הוא להקשיב לבטן עמוק פנימה. השאלה מי מחליט את ההחלטות האלו? האם אני מחליטה אותן ? האם הפחדים שלי מחליטים אותם? שאלה? פעמים רבות הפחדים שלנו מכתיבים לנו החלטות ואנחנו אחריהם לא ממש מודעים שזה בדיוק מה שאנחנו רוצים, המיינד שלנו מתוחכם כל כך שהוא נותן לנו תירוצים הגיוניים לכל דבר והחיים יש להם דרך משלהם הגיון לא ממש משחק תפקיד פה... אלו המצבים שאני מחליטה לא להחליט לפחות לאיזה כמה ימים לתת למידע קצת להתבשל בתוכי ככה עמוק בגוף... לפעמים ההחלטות האלו לבד מגיעות לפעמים צריך הרבה סימנים מהיקום לדעת שכן זו הדרך לכאן בדיוק צריך ללכת כל מה שנדרש זה הקשבה מלאה לכל הסימנים המאוד ברורים שהיקום שולח ... ויש סימנים כל הזמן רק צריך לעצור ולהקשיב. אז אני בצומת עומדת קצת בצומת הזו ונותנת לע