יחסי ציבור ושיווק לסדנאות, פסטיבלים ואירועים

אז הפעם קוראים למבצע ( שזה שם עדין יותר למלחמה ) עמוד ענן , שוב פעם מראות כל  כך מוכרים לנו הישראלים ויש רגעים  שאני יושבת ושומעת  גלגלצ ועל רקע  שירים  קופצניים  ומשמחים נשמעים  הקריינים  מדווחים " צבע אדום באשקלון , צבע אדום גם  באשכול ועוד רשימה ארוכה  וזה כמעט נראה נורמלי .  © Lila Benharush כל מי שגדל כאן כישראלי ויש לו כמה עשורי וותק בחיים כאן לפעמים זה נשמע כמעט  נורמלי , חלק  מהמציאות  הישראלית שממשיכה וממשיכה ולא ברור איך אפשר  לעצור את הלופ הזה.  נכון, אנחנו  כאן  בישראל מאוד טובים  במלחמות והרבה פעמים גם אין שום ברירה כי  באמת , איך  אפשר  לחיות ככה בין  אזעקה לאזעקה ? בתור  מי שחוותה את מלחמת לבנון השנייה  ברמת הגולן , חייבת להגיד שעד כמה שאנחנו  הישראלים יצורים מסתגלים ויודעים  להסתדר גם עם  המצב המטורף  הזה  זה מצב שהוא  די בלתי נסבל , אך בישראל כמו בישראל אנחנו  תמיד שורדים.  אולי  זה  חלק מהתרבות היהודית אולי ממורשת של  שנים של רדיפה , בכל מקרה  ברגעי  סבל ומשבר אנחנו ממש טובים ביחד , יש תתיה וניצוצות של  ישראל היפה המאוחדת , האיכפתית וזו שחיה

©Lila  Benharush מכירים את הסיפור על הפרפר ומורה הזן? למי שלא היכנסו כאן תוכלו לקרוא אותו במלואו ומי שכן יכול לדלג על החלק השחור ... זהו סיפור זן הודי ילד קטן מגיע לביתו של הגורו , הוא רואה אותו אוחז בידו דבר מה . ניגש הילד לגורו ושאל אותו מה יש לך ביד? עונה ל ו הגורו , גולם ובתוך הגולם ישנו פרפר יפיפה וצבעוני שבקרוב יפרוץ את הגולם ויצא לעולם. "אני יכול לקחת אותו איתי הביתה?"  שואל הילד? כן , עונה לו הגורו בתנאי שתבטיח לי שכאשר הפרפר מתחיל להכות בכנפיו בכדי לצאת מהגולם לא תעזור לו. הילד מבטיח לגורו לא לעזור לגולם ויוצא אל ביתו . לאחר 4 ימים של ציפייה הפרפר מתחיל להכות בגולם ומבקע אותו , הילד התייסר כאשר שמע את כנפיו של הפרפר מנסות לפרוץ את הגולם...הוא ראה את חולשתו של הפרפר ועדינותו והחליט למרות הבטחתו לקחת את הגולם וליצור חריץ קטן שהפרפר יצא. הוא פתח את החריץ פרפר יפיפייה וצבעוני נסק החוצה ומיד נפל, עצוב ובוכה לקח את הפרפר ורץ אל הגורו...עזרת לפרפר שאל הגורו ? כן ענה הילד הוא היה כל כך תשוש ועייף ונדמה היה שלעולם לא ייצא משם לבדו. ובכן ענה לו

אני אפילו כבר לא זוכרת איך קראו לה, היו לה עיניים קטנות ושחורות, פנים חרושי קמטים, הינדית מבוגרת שהתגוררתי איתה ועם בני משפחתה ברישיקש (ליתר דיוק בלאקס מנג ' ולה ( על גדות הגאנס .    מילים לא היו בינינו יותר מדי ובכל זאת, עם הרבה תנועות ידיים קצת הינדית קצת אנגלית והרבה חיוכים היא הובילה אותי לטקס הפוג ' ה הראשון שלי לפני שעזבתי את ביתם, היא סימנה בידה תנועות תפילה ואני אחריה איתה.     ניצוצות אורות קטנים היו פרושים להם על נהר הגאנס, פרחים הושלכו למים ופעמונים צלילי הפעמונים לא הפסיקו במשך כל הטקס, בתוך המים הם עמדו הברמיהינים,   אנשי הדת, הקאסטה הכי גבוה בהודו, ממלמלים משהו שלא הבנתי אבל נשמע נפלא. הסבתא ובני משפחתה נכנסו למים אני שטפתי את ידיי לאור הזדהות וויתרתי על התפילה אמנם רישקש זה מקורות הגאנס אבל בכל זאת גאנגס, הייתה שם קבוצה לא גדולה יחסית מכל המינים מכל הסוגים.     אורז נמרח לי על המצח   ו"סירת עלים" קטנה ופרחים ניתנו לי בידיי ואני הושטתי אותם קדימה בתפילה לא ממש הבנתי למה התחלתי בתפילות משלי פשוט האווירה סביב נתנה את המקום

מכירים את הסיפור על הפרפר ומורה הזן? למי שלא היכנסו כאן תוכלו לקרוא אותו במלואו ומי שכן יכול לדלג על החלק השחור ... זהו סיפור זן הודי ילד קטן מגיע לביתו של הגורו , הוא רואה אותו אוחז בידו דבר מה . ניגש הילד לגורו ושאל אותו מה יש לך ביד? עונה ל ו הגורו , גולם ובתוך הגולם ישנו פרפר יפיפה וצבעוני שבקרוב יפרוץ את הגולם ויצא לעולם. "אני יכול לקחת אותו איתי הביתה?"  שואל הילד? כן , עונה לו הגורו בתנאי שתבטיח לי שכאשר הפרפר מתחיל להכות בכנפיו בכדי לצאת מהגולם לא תעזור לו. הילד מבטיח לגורו לא לעזור לגולם ויוצא אל ביתו . לאחר 4 ימים של ציפייה הפרפר מתחיל להכות בגולם ומבקע אותו , הילד התייסר כאשר שמע את כנפיו של הפרפר מנסות לפרוץ את הגולם...הוא ראה את חולשתו של הפרפר ועדינותו והחליט למרות הבטחתו לקחת את הגולם וליצור חריץ קטן שהפרפר יצא. הוא פתח את החריץ פרפר יפיפייה וצבעוני נסק החוצה ומיד נפל, עצוב ובוכה לקח את הפרפר ורץ אל הגורו...עזרת לפרפר שאל הגורו ? כן ענה הילד הוא היה כל כך תשוש ועייף ונדמה היה שלעולם לא ייצא משם לבדו. ובכן ענה לו הגורו בעזרתך למעש

31.7.12 * גליון 125 סדנאות התפתחות אישית מודעות שלום אנשים אהובים ,   אם יש דבר אחד שהוא וודאי , זה המוות מרגע הלידה  השעון מתחיל לתקתק ייתכן ותחייה חיים ארוכים יתכן  ותחייה חיים קצרים , יכול להיות שיהיו מלאים באושר ויכול להיות שיהיו מלאים בצער וכאב  , באיזו דרך שלא  תבחר , הסוף יהיה אותו הדבר. בגיל צעיר מאוד כבר נפגשתי עם המוות , לפעמים פחדתי ממנו הדחקתי אותו ולעיתים דווקא השתמשתי ב"תזכורות האלו " כמורה לחיים ...הידיעה הברורה שכל רגע החיים יכולים  להגמר תמיד מכניסה לפרופורציות...  הידיעה הזו  גם דחפה אותי הרבה פעמים לקחת סיכונים, להלך על  הקצוות , להיות טוטאלית.  ועדיין , כולנו חיים באיזו הכחשה מטורפת מתכננים חיים שלמים , עסוקים בהתלבטויות נצחיות, נמנעים מהתנסויות כאלו ואחרות וחיים בעבר ובעתיד הרבה יותר מאשר בהווה מבלי לדעת האם יהיה לנו עתיד או מה יביא אית

אם יש דבר אחד שהוא וודאי , זה המוות מרגע הלידה  השעון מתחיל לתקתק ייתכן ותחייה חיים ארוכים יתכן  ותחייה חיים קצרים , יכול להיות שיהיו מלאים באושר ויכול להיות שיהיו מלאים בצער וכאב  , באיזו דרך שלא  תבחר , הסוף יהיה אותו הדבר. עשיר , עני , חולה בריא  יש דבר אחד שהוא משותף לכולנו  כולנו נמות , נלך אל הלא ידוע ...אז למה שאנחנו נתקלים במוות אנחנו כל כך מזועזעים , כל כך חרדים ? ככל שאנחנו לא מקבלים את עובדת קיומו של המוות  כחלק מהחיים , אנחנו לא מסוגלים  לחיות את החיים במלוא יופיים והדרם.  אתמול בערב קיבלתי תזכורת נוספת  לעובדת היותנו כל כך אירעיים וכל כך זמניים ...הסיבה לא משנה אף פעם את התוצאה  , זה היה סרטן אלים ונדיר שהשבית ב6 ימים את בת דודתי  היקרה . במשך 6 ימים  כל טלפון שצילצל  חיכנו לבשורה , כל בני הדודים, האחים  והשבט הגדול  שלנו  ישבו בבית חולים עם ידיעה ברורה שזה הסוף ...שנייה של תקווה לא ניתנה בבית החולים  אפילו הרופאים עברנו לידנו  ומדי פעם הזכירו לנו  שזה עניין של שעות , הגוף הפיזי קרס והסרטן אכל כמפלצת טורפת כל שעה עוד חלק בגופה.  ביקשו ממני לא להכנס

ציור אינטימי דימוי גוף והשפעתו על הרגשות איך את חיה עם הגוף שלך ? האם את אוהבת מה שמשתקף לך במראה ? ? ואיך זה משפיע על הרגשות שלך והדימוי העצמי את מוזמנת לסדנא משעשעת ויחד עם זאת מעמיקה  אשר משקפת לך את הרגשות וההשפעה של דימוי הגוף שלך , באמצעות מדיטציה, ריקוד ציור ועבודה קבוצתית  נחקור את הרגשות המתלווים לדימוי הגוף שלך ולהשפעה של רגשות אלו בחיים אנחנו נפגשות ביום שבת 21.7.12 בין השעות 10:30-16:30 מרכז מעוף הרצליה לסדנא מלאה בג'וס  , חגיגת של גוף ונפש בקבוצת נשים תומכת ואוהבת . סדנא שמשלבת ריקוד, מדיטציה , ציור ועבודה קבוצתית בכדי לתת לעצמך זמן ובכדי להבין שגם מה שלא מושלם אפשר בכייף ללמוד לאהוב , אז הנכם מוזמנות להעניק לעצמכן חוויה והצצה לתוך אותם מקומות בגוף שקצת התכסחתם איתם בחיים ולראות אותם ממקום קצת שונה ציור על הגוף מהווה גשר לרגשות שחבויים בתוכנו . דרך הציור על גופנו נחווה את אותם רגשות והתניות שעולות בנו לגבי תדמית גופנו והחיבור אליו . התהליך הוא אינטימי ביני לבין עצמי ולבין הקבוצה שאנחנו עובדים בתוכה ועוזר לנו להבין כמה התניות

18.7.12 * גליון 123 סדנאות התפתחות אישית מודעות שלום אנשים אהובים , לקבל את עצמי באופן טוטאלי , עם המגרעות עם המעלות , עם הגוף , הפנים וקווי האופי שלי , יחד ע ם הפצעים שלי ולדעת גם את החוזקות שלי ...זהו אחד התהליכים הכי מורכבים שיש. לקבל את עצמי באופן טואלי היא הדרך היחידה שאפשר גם לקבל אחרים, היא הדרך היחידה בכלל להיות מסוגלת לראות את האחרים בדיוק כמו שהם עם החוזקות ועם החולשות בדיוק כפי שהאחר מביא מבלי הצורך לשנות , בלי הצורך לבקש מהאחר להיות משהו אחר. שאני רבה עם המציאות , מנסה לשנות אותה על ידי רצון לשנות את המראה שעומדת מולי ככה אני וכל אחד אחר הולכים ומתרחקים מההוויה האמיתית ובעיקר מתרחקת מעצמי ושאנחנו מתרחקים מעצמנו אף אחד לא יכול להתקרב. שאין לכל אחד מאיתנו נאמנות פנימית למי שאנחנו , למה שנהיינו בחיים , אין סיכוי שמישהו יוכל להתקרב אלינו, לא לקבל את עצמנו באו