יחסי ציבור ושיווק לסדנאות, פסטיבלים ואירועים

      לאן נושבת הרוח  179                                                                                                         4.12.13 ככה אנחנו בני האדם מרגישים יותר נוח נצמדים להרגלים, לרגשות, לאנשים , למקומות העיקר משהו בטוח והבטוח הזה זה בכלל נכון? למה אתם נצמדים לעבודה שהתאימה לפני שנה וכבר לא רלונטית? לחברים, למשפחה ?  הצורך האובסיסבי שלנו בבטחון ובתלות למעשה מנתק  אותנו  מזרם החיים הטבעי, אז  למה אתם נצמדתם בחוזקה? לאהוב שלא רלוונטי , לבית שכברלא משרת אתכם? חבר שמילא את תפקידו והלך , אולי למקום מסויים? עבודה מסויימת? ואולי אנחנו יצורים כאלה שנהנים לסבול ולנו היהודים כנראה יש התמחות עולמית בעניין דורי דורות...חחח האמת שהצמדות היא מילה מאוד עדינה לתיאור של הפחד לאבד...כן מרב הפחד לא

"תמיד הרגשתי שיש לי מה לתת" "תמיד היה בי הרצון לעזור לאחרים, לייעץ, לטפל, לסייע." "מאז שאני זוכר את עצמי היתי אוזן קשבת של כל מי שסביבי.." אם אחד המשפטים הללו נכונים ואת/ה מזדהה איתם, הקורס שלנו מיועד לך!     קורס מאמנים - נושאי המפתח הוא לא עוד קורס זה הוא קורס ייחודי המשלב כלים מעולם האימון ומעולם הטיפול והריפוי ההוליסטי והשאמאני, הקורס נוצר ומובל על ידי יובל קסם רוז. מאמנת, מנחה ותראפיסטית עם וותק של 17 שנה. במהלך הקורס תעבור תהליך התפתחות אישי עם כלי האימון של "דרך מפתח הלב" וכן תלמד כיצד לסייע לאנשים אחרים בתהליכים אישים בחייהם. הקורס מגוון, עשיר במידע וכלים יישומיים, ייחודי, מקורי וניתן בו יחס וליווי מאוד אישי לכל אחד מהתלמידים! ההצטרפות לקורס מותנת בשיחת התאמה.... הקבוצה מוגבלת ל 10 משתתפים רציניים!  נותרו 2 מקומות אחרונים,   הקורס ייפתח ב 9/12/13 יום שני 18:00-22:00 בבית מפתח הלב בפרדס חנה. לקבלת סיליבוס על הקורס יש לפנות למייל yuvalrosekey@gmail.com לפרטים על הקורס -  ht

השקט , השלווה לפעמים יכולים להיות מלחיצים קצת, לא? איכשהו שדממה פתאום נוחתת לה במהלך השגרה זה מרגיש קצת כמו מוות או אולי תחושת שיעמום...מעיין הרגשה מוזרה משהו? אולי זה הסיבה שאנחנו חיים בלחץ כל הזמן. נכון, זה לחוץ זה עמוס אנחנו בקושי מספיקים לנשום אך בכל זאת מרגישים "חיים" ואני לא ממש בטוחה שזה הטבע שלנו, לא סגורה על זה בכלל לחץ , עומס יתר ופחד הם לא הטבע שלנו, דווקא שקט ושלווה נראים לי הרבה יותר בריאים לנו. רב המחלות בעולם המערבי נוצרות מתוך לחץ , עומס יתר אז איך זה שאנחנו ממשיכים באותה דרך? יכול להיות שאנחנו מכורים ללחץ הזה? שבלעדיו וקצת שקט מרגיש לנו כמו מוות קטן.  אצל עצמאים זה יכול להיות מלחיץ יום עבודה שקט ואז במקום להנות מאיזה יום של עשייה יותר שלווה ורגועה אפשר להכנס ללחץ מהדממה שנפלה עלינואו לחלופין אמא שילדים שלה יצאו לחופש שבוע פתאום נורא שקט ...ואז לוקח זמן ללמוד להנות מהשקט.   אולי שקט פשוט מזכיר לנו מוות הדממה הזו שיכולה להזמין שיעמום או בהייה בחדשות שתכניס לנו קצת רעש וחרדות הרי מזכירה את המוות ואם יש לנו טאבו אחד החזקי

לאן נושבת הרוח  178                                                                                                         27.11.13 דמעה גדולה התגלגלה  על הלחי היום בבוקר שקמתי  שברקע  צלילי שיריו האהובים והמוכרים של אריק אנשטיין...אחד היוצרים הכי ישראליים , זמר שחקן וקומיקאי אי שם בשנות ה70 80 שכל מי שגדל בארץ מכיר את יצירותיו.  אחד הדברים הקסומים בו בטח בהשוואה לזמרים והשחקנים שקיימים כיום שפשוט עשה את מה שהוא ידע הכי טוב לעשות ללא פוזה , ללא הצורך הבלתי פוסק בפרסום אגרסיבי והחצנת התהילה ...פשטות , פשטות שחלחלה לתוך שיריו והיצירה שלו.  מאוד עצוב שאחד מהמוזיקאים שתמיד היו כאן פשוט נעלמים, מתים אולי הולכים למקום אחר ( את זה כל אחד מאיתנו יבדוק בשלב כזה או אחר...) ועדיין , לא פשוט לקבל את התעלומה הזו החידה הבלתי פתורה המוות. המוות הדבר שנותן את הערך היקר מפז של החיים מצד אחד ומצד שני אחד הטאבויים הכי גדולים לשיחת חולין , סביב המוות תמיד אופף מין ערפל כזה כולנו יודעים שיום יב

החיים שלנו מלאים בצמתים בהחלטות, לא פעם יש את המחשבה מעניין מה היה קורה אם הייתי בוחרת אחרת ממש כמו בסרט דלתות מסתובבות, הלוואי והיה לנו מעיין קדימון כזה בסופו של דבר מה שנראה רע בהתחלה יכול להיות נהדר ובכל זאת בחיים אין לנו את העלילות המקבילות האלה ברב המקרים ההחלטה תמיד נכונה לאותו זמן והדבר היחיד שאפשר לעשות הוא להקשיב לבטן עמוק פנימה.  השאלה מי מחליט את ההחלטות האלו? האם אני מחליטה אותן ? האם הפחדים שלי מחליטים אותם? שאלה? פעמים רבות הפחדים שלנו מכתיבים לנו החלטות ואנחנו אחריהם לא ממש מודעים שזה בדיוק מה שאנחנו רוצים, המיינד שלנו מתוחכם כל כך שהוא נותן לנו תירוצים הגיוניים לכל דבר והחיים יש להם דרך משלהם הגיון לא ממש משחק תפקיד פה...  אלו המצבים שאני מחליטה לא להחליט לפחות לאיזה כמה ימים לתת למידע קצת להתבשל בתוכי ככה עמוק בגוף... לפעמים ההחלטות האלו לבד מגיעות לפעמים צריך הרבה סימנים מהיקום לדעת שכן זו הדרך לכאן בדיוק צריך ללכת כל מה שנדרש זה הקשבה מלאה לכל הסימנים המאוד ברורים שהיקום שולח ... ויש סימנים כל הזמן רק צריך לעצור ולהקשיב.  א

להתחבר מחדש אל עצמי. אל עצמי שמעבר לטייס האוטומטי, אל עצמי שמעבר לשלל ההתניות. להרגיש באמת, לא "בערך". להסכים להסתכן ולחיות ממש ולא בכאילו. להגיד כן לחיים, כן לנשימה, כן לאהבה, כן לפחד, כן לכעס, כן לעוצמה, כן לשמחה, כן לריקוד, כן לחושניות, כן ליופי הזה שנמצא במקום בו לכל צבעי הקשת יש לגיטימציה לצבוע את החיים     בסדנה יעברו המשתתפים תהליך אינטנסיבי, חוויתי ומרגש, בקבוצה אינטימית, באווירה המיוחדת של המדבר והאשרם. נעבוד באמצעות הנשימה הטראנס-אנרגטית (ריברסינג Rebirthing וביו-אנרגיה) ויחד איתם נשלב סשנים מגוונים של תרפיה, מדיטציה, תנועה וריקוד, קאונסלינג, גשטאלט ועוד. מטרתה של הסדנה להפגיש את הנושם עם עצמו, עוצמתו הגלומה בפנים ובכך לייצר הבנה עמוקה יותר של עוצמת החיים הפועמת בכולם. פרטים נוספים באתר אשראם במדבר  לאן נושבת הרוח בפייסבוק |  הצטרפו לרשימת התפוצה של הניוזלטר | פרסום  בניוזלטר | סדנאות יחסי ציבור ו