דילוג לתוכן הראשי

רשומות

אתם אשמים

זהו זה , לשנה השבוע המדוכדך והקשה רגשית הזה בין יום השואה ליום הזיכרון עבר, זה תמיד מרגיש כמו ענן כבד שיורד על המדינה הזו ואם נרצה או לא נרצה זה תמיד ימים מאוד עצובים, הרבה רגשות עולים וצפים באוויר , ויהודים כמו יהודים רגשות האשמה שלנו חוגגים. רגש מעניין הוא רגש האשמה רגש קשה , רגש שלא ממש מותיר אוויר , הדת היא בהחלט אחד ממחוללי האשמה ההרסניים ביותר שקיימים, ככה למעשה שולטים במאמינים , בדת מצורף גם רגש אשמה על מיניות ומין ישנה אשמה חברתית וזה מתחיל בילדות בבית ספר וממשיך עוד ועוד אנחנו כל כך מוטרדים מדעות של אחרים , למעשה כל מערכת הענישה של בתי הספר, ומערכות ענישה של המדינה מבוססות על אשמה. אשמה בין ילדים להורים וההפך וכאן המניפולציות חוגגות , ככה גם הילדים עושים , ילד שהוריו בעלי קריירה ונמצאים יחסית מעט בבית גם מואשמים ומנוצלים על ידי ילדיהם והכי גדול אשמה באהבה , הרבה פעמים אנחנו מאשימים את אלו שאנחנו אוהבים בכך שלא ספקו את הצרכים או הרצונות שלנו...ו אין רגש שהוא יותר הרסני ואוכל אותנו מבפנים מאשר רגשות אשמה ומה אנחנו עושים שאנחנו מאשימים? בעצם אשמה היא הבסיס  של

רוצים פירות וענפים , אך מה עם השורשים?

אולי זה משהו שהוא מאוד ישראלי? אולי זה איזה תכונה שירשנו מהיותנו יהודים נודדים מה שבטוח שכל כך הרבה מאיתנו וגם אני כמו כולם גם הייתי שם - רוצים לקטוף את הפירות לפני שמגדלים את השורשים. זה נוגע בכל תחום בחיים, חברות, זוגיות , עסקים , הרבה פעמים משהו מתרבות ה"ערבב והגש"חדרה לתוך תהליכים שמה לעשות , אינם ניתנים להאצה הם חייבים להיות טבעיים. ושורשים חזקים לוקח להם זמן לגדול, להעמיק את עצמם בקרקע לתפוס אחיזה שהיא חזקה מכל משב רוח שיעבור ככה במקרה וייקח את העץ ויגלגל אותו למקום אחר...שהרוח תרגע שוב יהיה צורך להתמקם ולהעמיק את השורשים עמוק  הצמחת שורשים לפעמים הוא עניין קצת מתסכל בכל זאת, לא רואים את זה "בחוץ" זה דורש הזנה וטיפוח מבלי לקבל פירות, מבלי אפילו להנות מקצת עלים או צל הגון ביום חם ואז הרבה פעמים אחרי כמה חודשים ש"העץ" שלנו לא מספק את הסחורה במהירות לפתע עולות מחשבות רגע אולי לעץ המנגו לוקח יותר מדי שנים לצמוח אז  בוא ננסה עץ תפוח  לעצי פרי לוקח בממוצע בין 4- ל7  שנים בכדי להתחיל להניב פירות משובחים , לכל פרוייקט לל עסק לכל מערכת יחסים נדרשת גם הזנה

להרגיש לפני שזה קורה

לייצור את מציאות חיינו , כמה מדברים על זה בשנים האחרונות המון...כמה מאיתנו כבר קמו לשבוע - שבועים של שמחה שנמסו לאיטם שראינו שהמציאות הפיזית אינה משתנה אני גם בטוחה שהמון חוץ מהעובדה שזה ממש לא משנה ממה אנחנו מתרגשים או למה , כל מחשבה שלנו , כל שינויי ,שאנחנו רוצים לייצור חייב להיות מלווה ברגש , כן , כן הרבה מורים רוחניים מדברים על זה ואין דבר יותר קשה מזה לפחות בשבילי להתרגש לפני שהמציאות הפיזית שלנו משתנה כאלו זה נמצא כבר כאן ממש בתוך החיים שלנו ככה קורה שהרבה פעמים שאני קוראת ספרים רוחניים כאלו ואחרים , אני מוצאת את הקול הסקפטי מבפנים אותר ...בלה...בלה.. בלה תנו לי את מה שאני רוצה ואז מבטיחה להתרגש ולקפוץ משמחה אז זהו שלא  , כל מי שעסק אי פעם ביצירת מציאות  או שינוי בחיים ודרך החייים יודע שאפילו שהמיינד והמחשבה שלנו חושב או משנן 200 פעם ביום מחשבה כזו או אחרת התוצאות שלהם במציאות יבואו רק אם נרגיש כבר כאלו המציאות אותה אנחנו רוצים כבר שם  נכון, המיינד שלנו רגיל לקבל הסברים הוא אולי אפילו יכול לסנן אלינו ברוע לב תסתכלי על המציאות זה לא קורה , זה לא יכול להיות  ו

מתרגשת ואין לי מושג למה

מדי פעם זה קורה משהו בי מבפנים מתרגש אין לי מושג למה וגם האמת אין צורך למצוא סיבה , המוח שלנו כל כך מורגל בסיבות ובהסברים שסתם התרגשות ושמחה , נראים לנו לפעמים זרים  אז סיבות לא ממש צריך , זה רק הצורך של  המיינד להסביר לקשר דבר לדבר איפשהו למצוא הגיון בעניין , כל כך התרגלנו למוח הגיוני "מסביר" מתרץ" ומגדיר" האמת היא שבדרך כלל אחרי התרגשות כזו תמיד משהו קורה , משהו מתרחש משהו מתקיים ומתממש אז אני פשוט יהנה מההתרגשות הזו כל עוד היא כאן למה זה כנראה ממש אבל ממש לא משנה   Subscribe in a reader

יחסי ציבור ואינטרנט -לאנשים אנלוגים בעולם דיגיטלי: בעיתון של היום, מחר יעטפו דגים

יחסי ציבור ואינטרנט -לאנשים אנלוגים בעולם דיגיטלי: בעיתון של היום, מחר יעטפו דגים נפגש ברשת

אנשים אנלוגים בעולם דיגיטלי

בשבועיים האחרונים התעדכני רבות בענייני טכנולגיה כאלו ואחרים, הסדנאות שאני מעבירה מחייבות אותי לשמור על הקצב עם עיניים פקוחות להתחדשות והקצב הוא הרבה יותר מסתם מהיר הוא פשוט מטורף  חלק ניכר מהתקשורת  שלנו  היום עוברים אצל כולנו דרך סלילי חוטים, אינטרנט וטכנוגליה, השיתוף ברשת הוא מסיבי , אנשים ששנים יצאו מחיינו פתאום חזרו בפייסבוק , בטוויטר ובשאר ירקות הכול נגיש בכל מקום , כל הזמן   אני אוהבת את הטכנולוגיה שהעולם מציע לנו הוא בהחלט פותח דלתות במקום שפעם היו חומות ועדיין לפעמים שפתאום אני מרגישה שהכול מהיר מדי, צפוף מדי אינטינסבי אני הולכת לים רק בשביל להזכר ששם כלום לא השתנה , יש שפל , יש גאות יש איזשהי פשטות מרגיעה שאני חושבת על זה שאני (ילידת 73)התרגשתי מלראות את חיים יבין בצבע במהדורות הראשונות זה נורא מצחיק אותי,להבין שהאינטרנט בכל בית הוא בשורה  שהגיחה  רק בסוף שנות התשעים וגם אז  היה אפשר להתחבר לאינטרנט , לשתות קפה לעשן סיגריה ורק אז אולי הדף היה מסכים לעלות על כל המסך זה מדהים! פשוט חיים בעולם משתנה כל רגע תוסס ומתפתח. שהייתי ילדה הייתי צופה די א

קבלו אישור

מצחיק ככל שזה נשמע אבל לאורך כל חיינו  גם כבוגרים אנחנו מבקשים" אישורים" מבקשים אישור להיות מי שאנחנומבלי לערער את הסדר החברתי סביבנו  מה כל כך חשוב לנו שאנשים "יאשרו" אותנו שיגידו לנו שאנחנו "בסדר" מאיפה זה בא לעזאזל? איזשהו חוסר ביטחון במי שאנחנו ואיך אנחנו חיים את דרך חיינו  וצורך של החברה שמסביבנו שנהיה כמו" כולם  האינטרנט והרשתות החברתיות הן בעיניי , תופעה מרתקת שיכולה ללמד אותנו הרבה על הצורך של אנשים באישור חברתי, במיוחד ברשתות כגון פייסבוק ששם אנשים משתפים וחלקם זקוקים ל"אישור " על כל צעד , עם עין לא חדה במיוחד וקצת תשומת לב ניתן לראות גם מבלי ממש להכיר מי הוא משאבת אנרגיה , ומי הם האנשים שכביכול מלאים בבטחון עצמי ומצד שני על כל תזוזה שלהם מבקשים "אישור חברתי" ואני אומרת אין דבר כזה לא בסדר , הגעתם ליקום האקזיסטינס בכבודו ובעצמו אישר את נוכחותכם והיא נחוצה לא משנה מי ומה אתם ובאיזה מקום בחיים ככל שתאשרו את עצמכם יותר ככה תהיו יותר מאושרים , טוב לפחות לפי דעתי יכול להיות שלא  יום שמח לילה   Subscribe in a reader