יחסי ציבור ושיווק לסדנאות, פסטיבלים ואירועים

כמו עוף החול אשר מכלה את עצמו באש ומתוכה צומח ככה יתחדש לו הכרמל, מיום שישי כמו רבים מאיתנו ישבתי צופה מרותקת לאש הגדולה ביערות הכרמל ומעלילה , בית אורן שצולמה רבות לצערי והייתה הבית שלי עד לפני שנתיים נראתה כמו מדורת שבט ענקית שלרגע איחדה את כולנו סביבה אפילו שהיא הייתה כרורכה בכאב אם יש משהו שמדהים בעם הישראלי זה ההתגייסות המדהימה אחד לטובת השני שנמצאים בצרה כזו או אחרת הפייסבוק התמלא בגיוסים יזומים ואלפי אנשים החלו להושיט את ידם לתושבי הכרמל החרוך. לרגע או שניים הרהרתי ביני לבין עצמי למה בטוב אנחנו לא יכולים להתגייס ככה , כמה יכל להיות נהדר אם גם בזמנים טובים היינו מתגייסים אחד למען השני ויוצרים לנו מדינה שתשרת אותנו בתור אזריחה ולא בעיקר נשרת אותה. בכל מקרה בתור אופטימיסטית כרונית שמתעקשת תמיד על חצי הכוס המלאה גם כאן קשה ככל שיהיה היו ניצוצות של אור. הדבר הראשון היה תזכורת לרוח ולסולדריות שיש לנו בתור חברה ברגעי משבר אינשאללה בקרוב גם ברגעי שמחה , הטורקים שלחו לי מטוס כיבוי , לא יודעת מה איתכם לי זה חימם את הלב ... ליוונים לקח 2,000 שנה אבל בסופם הם חזרו לכאן בחנו

אז מה זה נס? נס הוא אירוע מאורע מפתיע שמתרחש בניגוד לכל כללי ה"הגיון" והגיון אתם יודעים ...הוא לא ממש קיים לפחות לפי תפסתי אחד המשפטים שהולכים איתי שנים הוא של אושו בטח כבר ציטטתי אותו לכם ובהחלט תמיד טוב לחזור עליו.  " לחיים יש דרך משלהם והם לא מקשיבים להגיון , ההגיון שלכם ממש לא מעניין אותם" אושו.  האמת ניסים קורים כל הזמן, רק אם נדע להבחין בהם ורק אם נוכל לאפשר אותם...כן , כן לאפשר , אולי חנוכה בא להזכיר לנו את קיומם אך עדיין הם מתרחשים כל הזמן כל השנה. הגוף הפיזי שלנו הוא נס בפני עצמו ! אין בעולם עוד מכונה משוכללת ומדהימה כמו המיינד שלנו רק שלפעמים הוא נהפך גם למגבלה שלנו לאותו אחד בדיוק שמונע מאיתנו לראות את הנסים שקורים כל יום , כל הזמן.  אמנם ממעטים לספר לנו על כך אך מדי פעם גם בחדשות ניתן לראות אותם הכורים מצ'ילה שנשארו בחיים בעומק של 700 מטר מתחת לאדמה אחרי 69 יום חולצו חיים זה לא נס?  כל ילד , כל אדם שפוסע על האדמה הזו שנולד מחיבור אהבה של גבר ואשה זה לא נס? זה נס שכל הזמן קורה ...זה נס שאנחנו יכולים לשלוח מייל לקצה השני של העולם,

מי מטפל בכם אנשים? כן מי מטפל בכם? הנטייה שלנו היא לטפל בכל מה ש"חשוב" גן ילדים זה חשוב חג שחיה לתינוק בן חודשיים זה חשוב העסק זה חשוב  ואתם , כל אחד ואחד מכם לא חשוב? תעצרו רק לשנייה ותשאלו את עצמכם מתי הרשתם לעצמכם להתפנק ?מתי לקחתם שעה וחצי - שעתיים לעצמכם סתם ככה להתחיל את אמצע השבוע עם ארוחץת בוקר ומפנקת ולהגיע לעבודה יותר מאוחר, לסיים יום עבודה מוקדם יותר וללכת למאסג ' טיפול כזה או אחר או סתם לשבת בי ם שעה - שעתיים עם מוזיקה וגלידה ביד ? מתי ... זה קרה? מה אתם אוהבים לעשות וויתרם עליו בשנים האחרונות?על ריקוד על שיעורי שחייה על ציור אמנות מה אהבתם והפסקתם לעשות כי אתם לא בגיל או זה פשוט לא הזמן הנכון אני יודעת זה בהחלט לא פופולרי לדאוג לעצמנו  , אולי בגלל שאף אחד לא לימד אותנו עד כמה הזנת הנפש שלנו חשובה , זה חשוב לאכול זה חשוב לשתות זה חשוב לשלם חשבונות טיפול אלטרנטיבי , למודים בקורס חדש זה לא חשוב זה נעשה בפנסייה.   ומי אמר שכשתגיעו לשם תהיו כל כך מותשים כל כך עייפים אחרי שנים של הזנחה והתעלמות מעצמכם במצעד התירוצים ללמה אני לא מפנק\ת את עצמי מדי פעם

אז איך זה קורה אה? עשינו איזה סדנא או שניים יש הבטחה בעתיד הנראה לאופק שהאושר יגיע אם רק נתרגל טיפה יותר מדיטציה אם רק נלך לעוד סדנא אז נגיע לאותו רגע קוסמי שהציפורים יציצו השמים תמיד יהיו כחולים ושמש נעימה וחמימה תעטוף אותנו ...רגשות מקסימים ונעימים יציפו את גופנו ואנחנו נחיה בלה , לה לנד לנצח ...אופס התבלבלנו אולי הסדנא הזו תהיה טובה יותר אולי הדרך הזאת תעשה את העבודה אז זהו זה שלא ! פשוט לא עבודת מודעות ולא משנהאיך היא נעשית או מתי מטרתה היאאחת רק לגרום לנו להיות נוכחים ואותנטים באמת שמהשיש בפנים זה בדיוק מה שקורה גם בחוץ פה ולב שווים. כן זה אומר שאם אתם בכעס נראי תנו לו להתבטא תוציאו את זה החוצה , אחד הדברים שאני אישית נתקלתי בהם שכשרגשות " רעים" או כאלו שלא נחשבים לא עולים בי , תחושת רוע או תחושת תסכול וכעס אני לעיתים נלחמת בהם פשוט לא רוצה אותם והתנגדות כמו כל התנגדות רק מביאה לעוד ממה שלא רצינו מכתחילה. ואם לרגע אחד נכיל אותה וכן נצעק נכעס נתעצבן ונקבל את הרגשות השליילים בדיוק כמו את החיוביים גם הם ייעלמו מהר יותר וגם תגיע ההבנה הפשוטה שרגשות הם כמו הים יש גאות

  כן , כן ככה אנחנו בני האדם מרגישים יותר נוח נצמדים להרגלים, לרגשות, לאנשים , למקומות העיקר משהו בטוח והבטוח הזה זה בכלל נכון? למה אתם נצמדים לעבודה שהתאימה לפני שנה וכבר לא רלונטית? לחברים, למשפחה ?  הצורך האובסיסבי שלנו בבטחון ובתלות למעשה מנתק  אותנו  מזרם החיים הטבעי, אז  למה אתם נצמדתם בחוזקה? לאהוב שלא רלוונטי , לבית שכברלא משרת אתכם? חבר שמילא את תפקידו והלך , אולי למקום מסויים? עבודה מסויימת? ואולי אנחנו יצורים כאלה שנהנים לסבול ולנו היהודים כנראה יש התמחות עולמית בעניין דורי דורות...חחח האמת שהצמדות היא מילה מאוד עדינה לתיאור של הפחד לאבד...כן מרב הפחד לאבד אנחנו נצמדים ומקבעים את עצמנו ככל שהגיל עולה ככה אנחנו זקוקים ליותר ויותר " עוגנים"  כמו ניילון  נצמד ודביק לטראומות שלנו לפחדים שלנו לרגשות שלייליים , עד שהם כל כך צמודים ואחרי כל כך הרבה שנים מי יעיז בכלל להסיר אותו, כל אחד והכלא שלו זה כלא פתוח השער פתוח אבל מעטים יוצאים והם נחשבים ללא נומטיבים "משוגעים" למה אנחנו לא נצמדים באותה שמחה לאופטימיות שמחת חיים וצחוק? מקיפים את עצמנו בחומות של

אם יש משהו אחד שאנחנו בני האדם חוטאים בו בגדול הוא ה"מובן מאליו" אנחנו לא באמת מעריכים דברים עד שהם אינם כבר , למה ? מדוע במקום להסתכל ע מה שיש אנחנו בוחרים להמשיך לדהור קדימה ולהסתכל על מה שאין? על מה שאנחנו עדיין לא "השגנו? " זה מביא איתו לא מעט תסכול בחיים, אז הנה הצעה בכל פעם שאתם מרגישים ש"חסר לכם" קחו דף ועט תתבוננו סביבכם ותתחילו לרשום את כל הדברים שיש לכם , את כל אותם דברים שנראים לכם לגמרי מובנים מאליהם מבטיחה לכם שתצא לכם רשימה מכובדת שתגרום לכם לשנייה לעצור ולראות כבר כמה כן יש לכם וכמה דברים ומטרות בחיים כן השגתם...פשוט ללמוד לראות את חצי הכוס המלאה :-) 

אני שם במעבר בין נקודה א לב אי אפשר לחזור אחורה והעבר  היה נגמר וכבר לא רלוונטי  ,הפריצה קדימה עדיין לא התקיימה המתנה מעיין תקופת מעבר ...אין דבר יותר מאתגר ויותר ממלא בחששות , תהיות מאשר התקופות האלו של מעברבין  ישן לחדש. זה בדיוק הזמן שהזרעים קדימה נזרעו התוצאות עדיין לא כאן רק קיימת ידיעה יש איזשהו ריקות גדולה וואקום שנוצר ומחכה להתמלא. פה נבחנת האמונה בצורה החזקה ביותר אמונה טוטאלית ואמיתית שהזרעים והפעולות שנעשו יצמיחו את הפירות לראות את התוצאות כבר כאן ולהיות בטוחים ב100% שהם מתקיימים.   זהו הזמן המסוכן ביותר  ביצירת מציאות זהו הזמן שהמחשבה  שמתנגנבת ללב ולמיינד שלא מפסיק לקשקש...זהו הזמן שהכי קל בו להחליק חזרה להשקות את אותם עשבים שוטים שנעקרו מגינת התודעה, התודעה חלולה יותר וקל להסחף אחרי פתרונות מהירים שייקלו על ההמתנה. למרות שכבר יצרתי וזימנתי לעצמי כמה וכמה פעמים מציאות בחיים אני יודעת שזה אפשרי כנראה זקוקה לעוד תרגול.. אני חושבת שאין דבר יותר קשה מאמונה עקבית ורצופה מראייה ברורה של המטרות שלנו והלליכה אליהם מבלי ליפול לבורות ישנים ומוכרים כאלו שמורידים את האחריות מע