יחסי ציבור ושיווק לסדנאות, פסטיבלים ואירועים

שיר הנושא של הפסטיבל: "אגם האהבה", מילים והפקה: נירית שפירא, לחן וגיטרה: הדר יעקב, חליל: חפציבה זר אביב, כינור ושירה: רבקה רוגע.  שרות גם: מרים טוקאן, שירה גולן, עידית אשל, שירי גורפינקל, ניבה הראל, קרן סימן-טוב, הדר יעקב, איילת האפרתי. הקלטה, עריכת סאנוד ומיקס: אביב רם, אולפני ארמגדון, עין השופט, צילום: ערן שפירא חגיגת הנשיות הגדולה בישראל מתקיימת מדי שנה ביוני והשנה ב13-15.6  לפרטים http://www.shakti.co.il 052-367-73-73 לאן נושבת הרוח בפייסבוק |  הצטרפו לרשימת התפוצה של הניוזלטר | פרסום  בניוזלטר | סדנאות יחסי ציבור ושיווק Follow @LILAPRP WeSell רשת שותפים

                                                                                                                                                                     17.3.2013       לאן נושבת הרוח 161                                            החיים שלנו מלאים בצמתים בהחלטות, לא פעם יש את המחשבה מעניין מה היה קורה אם הייתי בוחרת אחרת ממש כמו בסרט דלתות מסתובבות, הלוואי והיה לנו מעיין קדימון כזה בסופו של דבר מה שנראה רע בהתחלה יכול להיות נהדר בהמשך ... ובכל זאת בחיים אין לנו את העלילות המקבילות האלה ברב המקרים ההחלטה תמיד נכונה לאותו זמן והדבר היחיד שאפשר לעשות הוא להקשיב לבטן עמוק פנימה.    השאלה מי מחליט את ההחלטות האלו? האם אני מחליטה אותן ? האם הפחדים שלי מחליטים אותם? שאלה?  פעמים רבות הפחדים  והדפוסים שלנו מכתיבים לנו החלטות ואנחנו אחריהם לא ממש מודעים שזה בדיוק מה שאנחנו רוצים, המיינד שלנו מתוחכם כל כך שהוא נותן לנו תירוצים הגיוניים לכל דבר והחיים יש להם דרך משלהם הגיון לא

                                                                                                                                                                        לאן נושבת הרוח 158 | 20.3.2013                                                      החופש האמיתי , הוא החופש ממחשבות, על זה מדברת מדיטציה , בזה עוסקת הנוכחות ברגע חופש מהקשקוש האינסופי של המיינד . המוח שלנו כל הזמן עסוק. זיכרון רודף זיכרון. רצף המחשבות הבלתי פוסק מביא אותנו לחיות כל הזמן מחוץ להווה של כאן ועכשיו. אנחנו קמים בבוקר וחושבים על כל התוכניות לאותו יום, עבדים לטלפונים הניידים, לאלף ואחד גירויים בלתי פוסקים. כמו עכברי מעבדה שרצים שוב ושוב את אותו סיבוב באותו מקום, רק שה"נוף" לעיתים שונה. המיינד שלנו שולט בנו באופן מוחלט, או יותר נכון המחשבות שאנחנו מייצרים שולטות בנו , היות ואנחנו עסוקים רוב הזמן ב"לא להרגיש", מצטברת לנו בגוף ובמוח ערימה של ברגים. המוח עמוס ואנחנו מוכנים כל רגע להתפוצצות. ולמה אנחנו

חורף, בית אורן. העלים מתגלגלים בעצלתיים על המדרכה ושקט קר ורטוב עוטף את המדרכות במזג אוויר קריר. כבר שבועיים אני מטלפנת, מזמינה חברות להגיע לשאקטי, ומקבלת מהן שלל תגובות לא ממש אוהדות – האחת לא תעזוב את הילדים לשלושה ימים ועוד בסוף שבוע.  השנייה הודיעה לי חגיגית שרק נשים ביחד זה לגמרי קן צרעות, ואם יהיה לה זמן לחופש היא מעדיפה לעבור אותו בשקט. האחרונה שכנעה אותי שגם אני לא הייתי הולכת אם לא הייתי מעורבת מענייני עבודה והפקה. ומה שנכון, נכון – כששמעתי לראשונה על הפסטיבל רצו לי בראש שלל דימויים של חבורת נשים מניפולטיביות, תחרותיות, ולעולם לא מפרגנות האחת לשנייה. צודקות החברות שלי – מה הן צריכות את ההתכנסות הזו? איכשהו הרעיון של 200 נשים מצופפות יחד בכמה אולמות נראה לי מזוויע למדי. לכמה רגעים זה ממש הדהים אותי  איך זה שאני בתור אישה מוצפת בכל כך הרבה דימויים לא מחמיאים על בנות מיני. אני גם אישה, ואני, לפחות לדעתי, ממש לא כזו! התמסרות מוחלטת לשבט הנשים התפיסות האלו מושרשות כל כך חזק, שאני בתור אישה נגועה בהן באופן אישי ואף מחזקת אותן. מאיפה זה צץ, מאיפה צמח