יחסי ציבור ושיווק לסדנאות, פסטיבלים ואירועים

סופשבוע כייפי, קליל ומלמד דרך החוייה האישית שלך לחזור הביתה 27-28.12.13 בהנחית יהודית גליק- מורה למדיטציה וטרילותרפיה. מותיקות התלמידות של ניסים אמון. למדה מדיטציה במנזרי הזן במזרח. מגיעה מעולם האימון האישי, החינוך הקונבנציונלי והרפואה המשלימה. ובהנחיית קטי אורן- מנחת נשימות. למדה עם קרול למפמן מארה"ב. מגיעה מעולם האימון ופרחי בך. סופשבוע מלא וגדוש בפעילויות חווייתיות לימודי איזון בין הראש לרגש וטעימה של מדיטציה הסופשבוע כולל: 6 ארוחות צמחוניות. לינה בחדרי אירוח (2-4 בחדר) כל התוכן בהנחיית קטי ויהודית חווייה מעולם אחר במרכז הזן הישראלי הייחודי- דהרמה עם נוף לכינרת והרי גולן עם שקט ואויר הרים צלול. להרשמה כדאי עוד היום ליצור קשר עם גלי - 052-4560694 לפרטים נוספים ניתן להיכנס ל- Tickets פה למטה הסדנא נבנתה במהלך שלוש שנים שהדהרמה קיימת יחד היבטנו במשתתפים בכל הפעילויות שלנו במהלך השנים ראינו איך ומה עבד שמענו את התגובות למדנו ניסינו שוב שינינו והגענו לרמת הדיוק ואתם מוזמנים ליהנות ללמוד ולחוות את עצמכם בחופשיות   עוד פרטים באתר  

 במנזר לפני שנים רבות היה נזיר שהגיע להארה. כיוון שכל התפקידים במנזר היו מאוישים כבר, הוא החליט לעזוב. בקצה הכפר מצא גברת נחמדה, נישא לה ויחד עבדו במפעל נעליים קטן שהקימו. יום אחד הלך לעולמו המורה במנזר והנזירים לא ידעו מה לעשות. אחד הנזירים נזכר בנזיר שהגיע לפני שנים להארה והוחלט פה אחד ללכת להביא אותו חזרה למנזר ולהיות להם למורה. משלחת הנזירים הגיעו אל הנזיר בכפר וסיפרו לו את מבוקשם. ענה להם: "אתם לא רואים שאני נשוי? יש לי אישה, מפעל. אני לא חוזר איתכם למנזר" ושלח אותם לדרכם. הנזירים המאוכזבים הגיעו חזרה לביתם אבל אחרי כמה ימים אחד מהם גמר אומר להחזיר את הנזיר בכוח. באישון לילה חטף אותו מביתו והביא אותו למנזר. הנזיר הכפרי החל ללמד את הנזירים והסדר חזר על כנו במנזר הותיק. חודש לאחר מכן לא התאפק אחד הנזירים ושאל את המורה החדש: "תגיד, אתה לא מתגעגע לאישה שלך?" "אישה, איזו אישה?" ענה המורה. רוחניות זה החיבור לכאן ועכשיו. אמנם הסיפור מראה את הקיצוניות של הכאן ועכשיו אבל המסר ברור. הלימוד של הזן הוא להיות כאן ועכשיו מסיבה פשוטה- רק

השקט , השלווה לפעמים יכולים להיות מלחיצים קצת, לא? איכשהו שדממה פתאום נוחתת לה במהלך השגרה זה מרגיש קצת כמו מוות או אולי תחושת שיעמום...מעיין הרגשה מוזרה משהו? אולי זה הסיבה שאנחנו חיים בלחץ כל הזמן. נכון, זה לחוץ זה עמוס אנחנו בקושי מספיקים לנשום אך בכל זאת מרגישים "חיים" ואני לא ממש בטוחה שזה הטבע שלנו, לא סגורה על זה בכלל לחץ , עומס יתר ופחד הם לא הטבע שלנו, דווקא שקט ושלווה נראים לי הרבה יותר בריאים לנו. רב המחלות בעולם המערבי נוצרות מתוך לחץ , עומס יתר אז איך זה שאנחנו ממשיכים באותה דרך? יכול להיות שאנחנו מכורים ללחץ הזה? שבלעדיו וקצת שקט מרגיש לנו כמו מוות קטן.  אצל עצמאים זה יכול להיות מלחיץ יום עבודה שקט ואז במקום להנות מאיזה יום של עשייה יותר שלווה ורגועה אפשר להכנס ללחץ מהדממה שנפלה עלינואו לחלופין אמא שילדים שלה יצאו לחופש שבוע פתאום נורא שקט ...ואז לוקח זמן ללמוד להנות מהשקט.   אולי שקט פשוט מזכיר לנו מוות הדממה הזו שיכולה להזמין שיעמום או בהייה בחדשות שתכניס לנו קצת רעש וחרדות הרי מזכירה את המוות ואם יש לנו טאבו אחד החזקי

לאן נושבת הרוח  178                                                                                                         27.11.13 דמעה גדולה התגלגלה  על הלחי היום בבוקר שקמתי  שברקע  צלילי שיריו האהובים והמוכרים של אריק אנשטיין...אחד היוצרים הכי ישראליים , זמר שחקן וקומיקאי אי שם בשנות ה70 80 שכל מי שגדל בארץ מכיר את יצירותיו.  אחד הדברים הקסומים בו בטח בהשוואה לזמרים והשחקנים שקיימים כיום שפשוט עשה את מה שהוא ידע הכי טוב לעשות ללא פוזה , ללא הצורך הבלתי פוסק בפרסום אגרסיבי והחצנת התהילה ...פשטות , פשטות שחלחלה לתוך שיריו והיצירה שלו.  מאוד עצוב שאחד מהמוזיקאים שתמיד היו כאן פשוט נעלמים, מתים אולי הולכים למקום אחר ( את זה כל אחד מאיתנו יבדוק בשלב כזה או אחר...) ועדיין , לא פשוט לקבל את התעלומה הזו החידה הבלתי פתורה המוות. המוות הדבר שנותן את הערך היקר מפז של החיים מצד אחד ומצד שני אחד הטאבויים הכי גדולים לשיחת חולין , סביב המוות תמיד אופף מין ערפל כזה כולנו יודעים שיום יב

לאן נושבת הרוח  177                                                                                                         20.11.13 השבוע אי אפשר היה להתחמק מהצהוב , צהוב הזה.. , עולם התקשורת התכסה בגוון צהוב ופרשת " הזמר המפורסם " כיכבה לה בכל מהדורות החדשות סערה טוטאלית ברשת ...ועשרות דיונים ערים על סוגיית הזמר והקטינות...  באחת מעבודות האמנות שלי התעסקתי רבות עם ה"מחיר " הזה , עם " תג מחיר " כזה או אחר בתרבות שבה כסף הוא האלוהים , הרייטיניג הוא המלך ולהיות "מפורסם"  ולא ממש משנה במה  ואם יש לך כשרון , מה ההפתעה הגדולה ? מה התמימות והזעזוע שהפגינו כל אמצעי התקשורת למול מציאות תרבותית רדודה שכולנו בתור חברה מעצימים ומחזקים.  בואו לא נהיה תמימים פרשיות וסערות  כדוגמת הזמר המפורסם כבר היו ולצערנו עוד יהיו אבל או

כל הדרכים , כל השיטות מדיטציה , אימון וכל שיטה אחרת לפיתוח מודעות רוצה להביא אותו למקום אחד מאוד פשוט נוכחות ! פשוט להיות נוכח בכאן ועכשיו וכמה קשה לנו להיות במקום הכל כך טבעי הזה הכל כך פשוט. לא ברור איפה זה התחיל בהיסטוריה או מה הוביל אותנו במיוחד בעולם המערבי לחיים שהם תמיד מחוץ לזמן ההווה המוח שלנו מתפקד בפיצול תמידי   כשעבר והעתיד שלנו מפגינים נוכחות יתרה ככה אנחנו   שופטים את עצמנו על העבר ומנציחים אותם או עסוקים במה יהיה   בעתיד   כמעט אף פעם לא כאן ועכשיו והחיים מתרחשים רק כאן ועכשיו אין זמן אחר.  העתיד לפעמים כל כך מטריד אותנו שאנחנו נמנעים לבצע פעולות רק בגלל שאנחנו צופים את הבעיות בדרך , נניח שהחלטנו ללכת להגשים חלום שלנו או לייצור משהו   חדש, תמיד יבוא מר אי נוכחות ויזכיר לנו את כישלונות העבר או יראה לנו בעיות שעדיין לא נוצרו בעתיד ואז מה קורה עוד לפני שהתחלנו כבר גמרנו והחלום נשאר בגדר חלום במוחנו בלבד.  למרות שמאוד היינו רוצים לחשוב שיש לנו שליטה מלאה על החיים, למרות הפחדים מהבעיות שיצוצו   בדרך אין שום ברירה אחרת אלא לצעוד את הצעד הראשון