יום שבת אחר הצהריים , בן זוגי אני ועוד חברים יושבים על חוף הים עם בירה צוננת שבאה אחרי יום חם ולוהט במיוחד,
בשמיים מדי פעם עוברים מסוקים שכל יושבי המקום
מעיפים מבט בשמיים וחוזרים לשקוע בבירה שלהם , שגרה...
הבר הזה על החוף זה מקום שאני ורבים מחבריי פוקדים בערך מגיל 17 בקביעות
לאורך השנים , השעות השתנו ככל שאנחנו עולים בגיל אנחנו מגיעים יותר מוקדם...ככה זה ,כל כמה דקות עובר מישהו שגדל איתנו בעיר, נעמד מקשקשים קצת ומשתדלים לא לדבר על
"המצב".
בחורה אחת שאני לא מכירה , מגיעה לדבר עם חבר לידי, רעש אופנוע נשמע ברקע
ואני רואה את אותה בחורה שאני לא ממש מכירה מתכווצת כל כולה במקום ואת החבר שלידי
מרגיע אותה זה רק אופנוע , היא מתיישבת לידנו נושמת לדקה ומתחילה לדווח לנו מהנייד
על כל מה שקרה במפת האזעקות בשעתיים האחרונות...בקיצור הפריע לי בלב ליבה של פעולת
הדחקה מוצלחת, בדיוק שכוס הבירה השנייה התחילה לעשות את העבודה...
אחרי כמה נשימות טובות , קמה הבחורה ואנחנו חוזרים באדישות לצפות לקו האופק
של הים , מקשיבים למוזיקה נהנים מבטלה נפלאה של שבת.
לפתע שני פיצוצים באוויר , אנחנו כבר מכירים את הקולות ורוצים או לא רוצים
למרות השתייה ועוד כל מיני עזרים ,הגוף מגיב ,זזים באי נוחות ומבטים למעלה לאוויר
...שתי הילדות של חבר שלנו נבהלות נורא ואחד החברים מרגיע אותן ואומר להן , זה
זיקוקים מה קפצתן ? הן המתוקות ניסו לטפס על אחת הכורסאות בשביל לראות אותם...כי
למה להלחיץ אם לא צריך ? או שזה אולי סתם הדחקה...
מנגנון מעניין פתחנו לעצמנו ...פשוט מדחיקים , כי זה כואב מדי ועצוב מדי
לחיות במציאות שכזו,אתמול בערב שהודיעו על
הפסקת האש פתחנו בבית בקבוק יין הרמנו
כוסית לחיים ולחיי ההדחקה ...
דף הבית | אודות | לוח אירועים | פרסום סדנאות | הירשמו לניוזלטר | חברים לדרך | צור קשר | Facebook | יחסי ציבור | סדנת ציור אינטימי
תגובות
הוסף רשומת תגובה
תודה על תגובתך :-)