יחסי ציבור ושיווק לסדנאות, פסטיבלים ואירועים

צועדת על פני כדור הארץ הזה , היום יום הולדת וזה זמן טוב תמיד אצלי לחשוב מה היה , איך עכשיו ומה יבוא מה אני אגיד לכם הגעתי למסקנה מאוד מאוד פשוטה נכון שבשבילה עשיתי סיבוב לא קטן בכלל ובכל זאת... הדבר היחידי שנדרש בחיים האלו לפחות לפי השקפתי זה להיות שמח ומאושר לא משנה מה , העיקר להיות שמח ולקחת את זה בתור החלטה הרי אם נחכה להיות שמחים כש...יהיה לי בית יותר גדול, כשיהיה לי יותר כסף בחשבון בנק שהבן זוג שלי יתנהג בדיוק כמו שאני רוצה! זה הרי לא יקרה, לא בגלל שזה לא אפשרי אלא פשוט בשל הסיבה שאנחנו יצורים שמתפתחים באופן תמידי מיד עם הגשמה של רעיון נולד בתוכנו רעיון חדש ככה שתמיד יש כש...( כל דבר שתבחרו יקרה ) אז יהיה מאושר. פשוט להחליט  שלא משנה מה , לא משנה איך אני קמה בבוקר עם חיוך עם הכרת תודה ענקית על מה שקיים והולכת לישון עם הכרת תודה על היום שעבר וידיעה ברורה שהכול , הכולללל מדוייק ! גם שהדרכים נראות קצת עקלקלות בסופו של דבר באיזה סיכרון מתאים הכול תמיד מסתדר לטובה . שמחה ומאושרת לחיות את חידת החיים , מאוד שמחה לדעת שכל כך הרבה אנשים כל שבוע ואתם בינהם קוראים את ה

. אמנם עבר די הרבה זמן מאז שעשיתי את מדיטצית האום האחרונה שלי ועדיין אם יש משהו שמהדהד לי בכל פעם שאני נתקלת ב"סלעים ואבנים" אשר יושבות לי על הדרך על השביל בו אני רוצה ללכת אני נזכרת בשלב השלישי באום אפשר ללכת מעבר! מעבר למה שחשבנו שהם המגבלות שלנו. Tack the scound wind - you can go beyond your limits תקופה כזו שאני עובדת על כמה פרוייקטים יחד מעולמות שונים וההתמדה נדשת , בכלל פרוייקטים התחלתיים הם לוקחים אנרגיה ועוד אנרגיה ועוד אנרגיה והתוצאות הן עתידיות עדיין לא נראות באופק ויש משברים קטנים לפעמים גם גדולים בדרך שכבר בא לעזוב הכול ולהגיד די! לזרוק את הכול ולככת למקומות מוכרים וקלים  יותר כמה מפתה...זה השלב שתמיד מחזיר אותי לאום או לרגעים שחשבתי שזהו זה אי אפשר יותר . אלו דווקא הרגעים שמגלים כמה כוחות יש לנו וכמה עוצמה טמונה בכל אחד ואחד מאיתנו ככהזה מובנה לנו בD.N.A למצוא את הכוח הפנימי ולדעת שאפשר ללכת מעבר לגבולות מעבר לכל ההגבלים הפיזיים או הנפשיים שלנו ואז עם הרוח הגבית הזו ועם מציאת כוחות פנימיים ופתאום הדברים מתחילים ליפול לתוך המקומות

  © Lila Benharush החיים צובעים אותנו בהמון גוונים כל כך הרבה וכאלו שהם כל כך עדינים... ככל שאנחנו יותר במסע , חידה או איך שלא נקרא לזה החיים יותר ויותר גוונים נכנסים לקשת , גם דברים בצעירותנו שמבחינתנו היו לא מוחלט פתאום נהפכים. שחור ולבן נותנים לנו את המסגרת החיצונית איך אנחנו צובעים את התמונה שלנו בפנים זה כבר הרבה יותר מורכב הרבה יותר יצרתי ופתוחה והמסגרת הזו הצבעים שתוחמים הם אלו שנותנים לנו את המקום האמיתי לצמוח. לבדוק את הקצוות זה טוב להיות לגמרי בשחור - לגמרי בלבן ורק בשביל להבין ש"קצוות" עוזרות לנו לצייר את תמונת חיינו בכל קשת הצבעים. בכל דרך ובמיוחד זו המודעת על אף שזה נראה מנוגד דורשת התמדה ואימון בסיסי יומיומי , לפעמים המסגרת הזו משעממת אותנו אנחנו יוצאים ממנה ונכנסים למסגרת חדשה שנראית הרבה יותר טובה וכעבור זמן מה הופס...אותו סיפור חוזר על עצמו רק אם נשאר באותו מסגרת באותו ציור שם יכולה להתפתח יצירה מורכבת , כזו שנכנסת לעומק הדברים ולא נשארת מרפרפת מעל פני השטח. בתור מי שחיה הרבה שחור - לבן , הרבה או הכול או כלום היום רק אני מבינה ששחור ולבן

אז מה בדיוק מספק לכם אנרגיה? למי שנמצא בדרך הרוחנית המודעת אני מעדיפה לקרוא לה האנושית, מבין בשלב כזה או אחר שהאנרגיה שלנו זו הפנימית זו שאינה תלויה באף אחד תמיד באה מתוכנו מאיזה מקור פנימי שאי אפשר לשים עליו את האצבע אי אפשר לקרוא לו במילים או כינויים שיעבירו את ההרגשה אלא אפשר רק להרגיש אותו. המקור הפנימי שלנו החכמה העתיקה הזו שיושבת בתוכנו , אני פוגשת אותה הרבה בכתיבה וביצירה ,אף פעם אני לא יודעת מה ייצא אף פעם הרעיונות שלי לא יוצאים כמו שתיכננתי זה מין חיבור כזהשהמיינד מפסיק לתפקד בו ממש מפסיק ומשהו אחר משתלט עלינו איזה אנרגיה פנימית " לתת לאלוהים לעבוד דרכנו" זה המשפט הכי טוב ששמעתי בהקשר הזה. זהו ספק אנרגיה חיות אהבה וכח פנימי ששום דבר חיצוני לא יכול לתת , לפעמים שאנחנו מתאהבים אז יש תזכורת שכמובן מושלכת על האדם שממולנו אך כמעט אף פעם לא ממש קשורה אליו , שום דבר לא יכול להוות תחליף לאורך זמן לחיבור לספק הפנימי הזה מעיין מקור אנגטי חכם , חי ורוטט שמארגן את הכול בשבילנו. לפעמים הזנחתי את מקור האנרגיה הפנימי שלי וחיפשתי אותו בדברים חצוניים שום דבר לא עזר ,לא כבוד, ל

  © Lila Benharush תהליך הפינג פונג זה השם שהמצאתי לעניין הזה , מכירים את התחושה שרוצים משהו ואז עולה בכם התגדות או ויותר נכון מליון ואחת סיבות ללמה זה לא יכול לקרות ויש לפעמים גם יותר ממליון ואז מתחיל התהליך המעצבן הזה של התחבטות התלבטות ורצון עז לעשות את הצעד הנכון "ההגיוני " הריאלי זה שתואם את המציאות. באופן בלתי ברור דווקא לאותם חלומות כמוסים שלנו ולאותם רצונות גדולים יש לנו התנגדות מאוד גדולה מאיפה זה בא ולמה זה לא ממש משנה ככה אנחנו בנויים , נקרא לזה התניות נקרא לזה ציפיות חברתיות או ללכת עם הזרם עדיין לא רלוונטי ככה זה וזה חלק מהטבע. מהניגודים צומחים הדברים , אם לא היה מוות לא הייתה הגדרה ברורה ונהירה לחיים , אם לא היה עצב לא יכלונו להנות מהצחוק ( אגב צחוק ובכי מבחינה פזיולוגית עושים את אותו התהליך בדיוק שחרור של התנגדות ) אם לא היה יורד הלילה לא היינו רואים את היום. ככה ייאן ויאנג ניגודים והפכים בנויים כל החיים וגם הניגודים בכל החלטה משרתים אותנו הרבה מעבר לאי נוחות שהם מקנים לנו ותהליכי קבלת החלטות במיוחד אלו המשמעותיים בחיים אי אפשר לקצר- מה שאני ב

      © Lila Benharush  שיחת טלפון אחת מעצבנת , ביטול של שתי פגישות עבודה ומיד קפצתי על העגלה ," אוף אין לי כוח נמאס לי למה זה קורה" כן , כן קיטרתי וקיטרתי אחר כך חברה התקשרה וכעסתי וגם קיטרתי התעצבנתי אפילו הבעתי ייאוש קל...כמה דקות אחר כך הוצאתי את עצמי לטיול באוויר הפתוח עם הכלבה שלי, כן כן זו שהלכה  ועברתי אישזהו מהפך רגשי ,חזרה  בדיוק בשלב ההשלמה והרגיעה שלי.   בלי ממש סיבה ברורה חזרה , סיטואציה הזויה ובהחלט מגיע לי לקטר ולכעוס קצת , לא ?אז הלכתי באמת רוצה להרים ידיים בהחלט במקום שבא לי לוותר על הכול ולתת לעצמי לשקוע באיזה דיכאון קליל או לפחות קצת ייאוש וזה פשוט לא הלך... חצי שעה של רחמים עצמיים וקול קטן מבפנים לחש לי "נו את יודעת שהכול לטובה את יודעת שהאקזיסטנס הזה תמיד , תמיד עובד לטובתנו העליונה ככה זה, אז הפתרונות יבואו ממקום אחר "זה אותו קול פנימי שהלך וגדל עם כל מדיטציה עם כל הרחבה של התודעה . זה שרואה את התמונה הגדולה ומגיע שלב שכבר חווינו יותר מדי בשביל להתייאש או בשביל להרים ידיים,אי אפשר כבר לחזור לתפיסה קורבנית מסכנה פשוט אי אפשר כי זה נראה כל

זה בכלל לא הדרמה שלי? מה אני עושה כאן?כולנו מכירים את הסיטואציות האלו בחיים למישהו קרוב אלינו קוראת דרמה ואנחנו נכנסים לכזו הזדהות שהדרמה הזו כמעט נהיית שלנו. החיים הם רגעים מלאים התרחשויות כל הזמן השאלה איזה משחק אנחנו משחקים ולמה?השבוע כבר מצאתי את עצמי שואלת איך זה בכלל קשור אליי? וכשבדקתי לעומק הבנתי שזה באמת לא קשור אליי ואני יכולה להרפות ולהרגע.  ובכל זאת דרמה יוצרת אקשן כמו מעיין סרט מתח מעניין איך זה ייגמר ? והרבה יותר מרגש לחיות בדרמה מאשר סתם בשגרה יומיומית מבורכת ככל שתהיה...זה אחד מההרגלים של שנים שההכחדות שלהם לפחות אצלי היא איטית אולי איטית מדי.  אחד החסרונות בלחיות עם פחות דרמה בחיים הם תחושה כזו שהכול רגוע ואולי לפעמים רגוע מדי , לפעמים זה ממש נראה כאלו כל העולם רץ לו ואני עושההכול לאט ...ברשימת המלאי של מה עשיתי היום תמיד יש כל כך הרבה דברים ובכל זאת יש פחות מאמץ, אז אולי חיים בלי דרמה הם חיים של עשייה ללא מאמץ אלה בקלילות.  אז למה בכל זאת אנחנו נסחפים לדרמות שלא שייכות לנו? למה תוכניות הריאלטי שהן כולן דרמה אחת גדולה כל כך נצפות?  תרבות שלמה נבנתה סביב דר