יחסי ציבור ושיווק לסדנאות, פסטיבלים ואירועים

מילים, מילים הם אלו שיוצרות את האנרגיה שלנו יש להם השפעה כל כך גדולה ואנחנו מתייחסים אליהם לעיתים בכזו זילות,מילים הם ראי האנרגיה שלנו האנרגיה שלנו היא זו שמאפשרת או לא מאפשרת את מה שאנחנו מבקשים מהחיים אנרגיה היא משהו שכולנו מרגישים , לכל אחד קרה לפחות כמה פעמים בחייו שהוא נכנס למקום כזה או אחר וומשהו לא הרגיש נעים או נכון,כולנו פגשנו אנשים שהחיישנים שלנו פשוט הורו לנו להתקרב אליהם מבלי כל סיבה או הוכחה וישנם אנשים שאנחנו פשוט "נדבקים" אליהם ולעיתים קורה שאנשים שהיינו בחיינו כב לא מתאימים האנרגיה שלהם או שלנו השתנה וביום מה שהיה מתאים מפנה את מקומו משום מה בעולם המודרני החושים האלו נחלשים , אנחנו נותנים אמון שהוא הרבה יותר גדול בחיישנים אלקטרונים, מחשבים מכשירים וכמובן למלך המאה 21 המיינד החיישנים הטבעיים האלו , האנרגיה הבסיסית הזו שלנו יכולים לספר וזה מאוד פשוט בכל סיטואציה בכל מקום תעצרו רגע ותחשבו זה מרגיש טוב או רע. כל ההסברים כל הסיפורים שהמיינד שלנו מספר כמעט אף פעם לא רלוונטיים ,האנרגיה שלכם תקבע מימלא את מהלך העניינים אם אתם באנרגיה נמוכה שכוללת כעס , עצב , עיי

אני ומכשירים טכנולוגיים  זה אגדה ...אני נהנת מהם מאוד, עדיין נדהמת מהאינטרנט , מפקס זה מדהים לא?  רק שאין לי מושג איך הם עובדים ובטח ובטח לא לטפל בתקלות , מדי פעם האקסיטינס מאתגר אותי בתקלות טכניות כאלו ואחרות והפעם זה היה סתם מוזר ... אתמול בערב לאחר ששבתי מעוד סדנת יח"צ מוצלחת אחרי 8 שעות של דיבורים ,הבטחתי לעשמי לעשות עוד משהו קטן על המחשב וזהו זה לסגור את ענייני העבודה, המחשב הודלק הכול פועל אינטרנט הופה... שוב פעם אין ! אני ברומן מתמשך עם הוט והפעם מרב ייאוש החלטתי אפילו לא להוציא עליהם את הקתרזיס החודשי שלי על נציג השירות האומלל התורן התייבשתי על הקו שעה בדקנו הזזנו והתשובה:הכול תקין, טוב עברתי ל013 איתם לא דיברתי הרבה זמן ...טוב אצלנו הכול תקין תחליפי את כבל הרשת ...אוקיי הייתי מעודדת כבל רשת זה שטויות, רציתי לטכנאי המחשבים בבוקר לקחתי כבל וציפיתי לרשת שתעלה. מה  שלא קרה לא ? טוב שוב פעם התייבשתי עם הוט אצלנו הכול תקין , אח"כ שוב פעם 013 והפעם ההחלטה הייתה שנראה כרטיס הרשת הלך ...אוקיי חזרתי לטכנאי המחשבים עכשיו אני צריכה כרטיס רשת וזהו זה אני מסודרת הוא מבחי

כמו עוף החול אשר מכלה את עצמו באש ומתוכה צומח ככה יתחדש לו הכרמל, מיום שישי כמו רבים מאיתנו ישבתי צופה מרותקת לאש הגדולה ביערות הכרמל ומעלילה , בית אורן שצולמה רבות לצערי והייתה הבית שלי עד לפני שנתיים נראתה כמו מדורת שבט ענקית שלרגע איחדה את כולנו סביבה אפילו שהיא הייתה כרורכה בכאב אם יש משהו שמדהים בעם הישראלי זה ההתגייסות המדהימה אחד לטובת השני שנמצאים בצרה כזו או אחרת הפייסבוק התמלא בגיוסים יזומים ואלפי אנשים החלו להושיט את ידם לתושבי הכרמל החרוך. לרגע או שניים הרהרתי ביני לבין עצמי למה בטוב אנחנו לא יכולים להתגייס ככה , כמה יכל להיות נהדר אם גם בזמנים טובים היינו מתגייסים אחד למען השני ויוצרים לנו מדינה שתשרת אותנו בתור אזריחה ולא בעיקר נשרת אותה. בכל מקרה בתור אופטימיסטית כרונית שמתעקשת תמיד על חצי הכוס המלאה גם כאן קשה ככל שיהיה היו ניצוצות של אור. הדבר הראשון היה תזכורת לרוח ולסולדריות שיש לנו בתור חברה ברגעי משבר אינשאללה בקרוב גם ברגעי שמחה , הטורקים שלחו לי מטוס כיבוי , לא יודעת מה איתכם לי זה חימם את הלב ... ליוונים לקח 2,000 שנה אבל בסופם הם חזרו לכאן בחנו

אז מה זה נס? נס הוא אירוע מאורע מפתיע שמתרחש בניגוד לכל כללי ה"הגיון" והגיון אתם יודעים ...הוא לא ממש קיים לפחות לפי תפסתי אחד המשפטים שהולכים איתי שנים הוא של אושו בטח כבר ציטטתי אותו לכם ובהחלט תמיד טוב לחזור עליו.  " לחיים יש דרך משלהם והם לא מקשיבים להגיון , ההגיון שלכם ממש לא מעניין אותם" אושו.  האמת ניסים קורים כל הזמן, רק אם נדע להבחין בהם ורק אם נוכל לאפשר אותם...כן , כן לאפשר , אולי חנוכה בא להזכיר לנו את קיומם אך עדיין הם מתרחשים כל הזמן כל השנה. הגוף הפיזי שלנו הוא נס בפני עצמו ! אין בעולם עוד מכונה משוכללת ומדהימה כמו המיינד שלנו רק שלפעמים הוא נהפך גם למגבלה שלנו לאותו אחד בדיוק שמונע מאיתנו לראות את הנסים שקורים כל יום , כל הזמן.  אמנם ממעטים לספר לנו על כך אך מדי פעם גם בחדשות ניתן לראות אותם הכורים מצ'ילה שנשארו בחיים בעומק של 700 מטר מתחת לאדמה אחרי 69 יום חולצו חיים זה לא נס?  כל ילד , כל אדם שפוסע על האדמה הזו שנולד מחיבור אהבה של גבר ואשה זה לא נס? זה נס שכל הזמן קורה ...זה נס שאנחנו יכולים לשלוח מייל לקצה השני של העולם,

מי מטפל בכם אנשים? כן מי מטפל בכם? הנטייה שלנו היא לטפל בכל מה ש"חשוב" גן ילדים זה חשוב חג שחיה לתינוק בן חודשיים זה חשוב העסק זה חשוב  ואתם , כל אחד ואחד מכם לא חשוב? תעצרו רק לשנייה ותשאלו את עצמכם מתי הרשתם לעצמכם להתפנק ?מתי לקחתם שעה וחצי - שעתיים לעצמכם סתם ככה להתחיל את אמצע השבוע עם ארוחץת בוקר ומפנקת ולהגיע לעבודה יותר מאוחר, לסיים יום עבודה מוקדם יותר וללכת למאסג ' טיפול כזה או אחר או סתם לשבת בי ם שעה - שעתיים עם מוזיקה וגלידה ביד ? מתי ... זה קרה? מה אתם אוהבים לעשות וויתרם עליו בשנים האחרונות?על ריקוד על שיעורי שחייה על ציור אמנות מה אהבתם והפסקתם לעשות כי אתם לא בגיל או זה פשוט לא הזמן הנכון אני יודעת זה בהחלט לא פופולרי לדאוג לעצמנו  , אולי בגלל שאף אחד לא לימד אותנו עד כמה הזנת הנפש שלנו חשובה , זה חשוב לאכול זה חשוב לשתות זה חשוב לשלם חשבונות טיפול אלטרנטיבי , למודים בקורס חדש זה לא חשוב זה נעשה בפנסייה.   ומי אמר שכשתגיעו לשם תהיו כל כך מותשים כל כך עייפים אחרי שנים של הזנחה והתעלמות מעצמכם במצעד התירוצים ללמה אני לא מפנק\ת את עצמי מדי פעם

אז איך זה קורה אה? עשינו איזה סדנא או שניים יש הבטחה בעתיד הנראה לאופק שהאושר יגיע אם רק נתרגל טיפה יותר מדיטציה אם רק נלך לעוד סדנא אז נגיע לאותו רגע קוסמי שהציפורים יציצו השמים תמיד יהיו כחולים ושמש נעימה וחמימה תעטוף אותנו ...רגשות מקסימים ונעימים יציפו את גופנו ואנחנו נחיה בלה , לה לנד לנצח ...אופס התבלבלנו אולי הסדנא הזו תהיה טובה יותר אולי הדרך הזאת תעשה את העבודה אז זהו זה שלא ! פשוט לא עבודת מודעות ולא משנהאיך היא נעשית או מתי מטרתה היאאחת רק לגרום לנו להיות נוכחים ואותנטים באמת שמהשיש בפנים זה בדיוק מה שקורה גם בחוץ פה ולב שווים. כן זה אומר שאם אתם בכעס נראי תנו לו להתבטא תוציאו את זה החוצה , אחד הדברים שאני אישית נתקלתי בהם שכשרגשות " רעים" או כאלו שלא נחשבים לא עולים בי , תחושת רוע או תחושת תסכול וכעס אני לעיתים נלחמת בהם פשוט לא רוצה אותם והתנגדות כמו כל התנגדות רק מביאה לעוד ממה שלא רצינו מכתחילה. ואם לרגע אחד נכיל אותה וכן נצעק נכעס נתעצבן ונקבל את הרגשות השליילים בדיוק כמו את החיוביים גם הם ייעלמו מהר יותר וגם תגיע ההבנה הפשוטה שרגשות הם כמו הים יש גאות

  כן , כן ככה אנחנו בני האדם מרגישים יותר נוח נצמדים להרגלים, לרגשות, לאנשים , למקומות העיקר משהו בטוח והבטוח הזה זה בכלל נכון? למה אתם נצמדים לעבודה שהתאימה לפני שנה וכבר לא רלונטית? לחברים, למשפחה ?  הצורך האובסיסבי שלנו בבטחון ובתלות למעשה מנתק  אותנו  מזרם החיים הטבעי, אז  למה אתם נצמדתם בחוזקה? לאהוב שלא רלוונטי , לבית שכברלא משרת אתכם? חבר שמילא את תפקידו והלך , אולי למקום מסויים? עבודה מסויימת? ואולי אנחנו יצורים כאלה שנהנים לסבול ולנו היהודים כנראה יש התמחות עולמית בעניין דורי דורות...חחח האמת שהצמדות היא מילה מאוד עדינה לתיאור של הפחד לאבד...כן מרב הפחד לאבד אנחנו נצמדים ומקבעים את עצמנו ככל שהגיל עולה ככה אנחנו זקוקים ליותר ויותר " עוגנים"  כמו ניילון  נצמד ודביק לטראומות שלנו לפחדים שלנו לרגשות שלייליים , עד שהם כל כך צמודים ואחרי כל כך הרבה שנים מי יעיז בכלל להסיר אותו, כל אחד והכלא שלו זה כלא פתוח השער פתוח אבל מעטים יוצאים והם נחשבים ללא נומטיבים "משוגעים" למה אנחנו לא נצמדים באותה שמחה לאופטימיות שמחת חיים וצחוק? מקיפים את עצמנו בחומות של