יחסי ציבור ושיווק לסדנאות, פסטיבלים ואירועים

נשמע פשוט לתת לרגש להיות אך כמה אנחנו אוהבים את רגשות האהבה, השמחה והפרפרים בבטן וכמה אנחנו מפחדים או נלחמים ברגשות הפחות טובים אלו שמביאים איתם כאב בכי או צער. המלחמה הזאת ברגשות היא אחד החסמים הכי גדולים שלנו בחיים וכמובן שאנחנו רבים עם משהו רגש או כל דבר אחר במציאות הם הרי לא נעלמים הפך מתעצמים, חוק טבע שכזה מה שתלחם בו ופיע יותר ויותר בחייים מה שתקבל אותו ותכיל אותו ישהה קצת בגוף יעשה מה שיעשה ואז פשוט ייעלם. מצחיק איך חילקנו את העולם שלנו "לטוב" ורע" בצורה כזו דיכוטימית שחור - לבן ברגשות , בהתנהגויות או הכול או כלום. החיים רב גוניים ממש כמו הגאות והשפל ככה גם אנחנו, ככה גם הרגשות שלנו ובכדי להיות, לחיות ולהרגיש את הפוטניצאל המלא שלנו אנחנו חייבים לנוע במחזוריות הזו לחוות את הכול , מנסיוני שנותנים לזה פשוט להיות נותננים לרגש קצת " לשבת " בגוף גם אם הוא פחות נעים בסופו של דבר הוא מפנה את מקומו מהר יותר. הרבה פעמים שמופיע כאב אנחנו כל כך עסוקים בלדכא אותו ולהדחיק אותו שהוא גורם הרבה יותר כאב וממשיך לשבת לנו בגוף עוד ועוד ...ומקבעים לנו דפוסי חיי...

לא ממש ממאמיני תשעה באב וכאלו ועדיין כבר שבועיים נמצאת בי מועקה , לא ברור ממה ולמה ? הכול רגיל בסדר ואפילו ישנם כמה דברים שבהחלט נרשמה בהם התקדמות מעשית יפה ובכל זאת... כמו גוש של צמר לא אוורירי ובהחלט לא נעים זורם לו בין מרכז הגוף איזור הצאקרה השלישית לגרון זה התחיל בבטן ולאט , לאט טיפס לו אולי יש משהו שאני צריכה להגיד , אולי יש איזשהו דבר שהגוף יודע ואני לא ... אולי בכל זאת אם זה בגוף אז זה גם בנפש ולפעמים צריך להיות בדיוק שם בנקודה הזו שזה קצת תקוע שזה מרגיש שמשהו יושב שם ולהמתין לזמן שלו שייצא בזמן הנכון והמדוייק לו! לעצמי תמיד בזמנים כאלו אני אומרת כנראה שאם זה כואב אז משהו בדרך להיוולד ... ולפני כל לידה זה תמיד כואב. גם זה יעבור

ב חיים לפעמים צריך לעצור שנייה מהטיפוס על ההר , מהמרוץ קדימה ולהביט שנייה למטה השאיפה הטבעית שלנו היא להסתכל קדימה ולראות מה עוד אנחנו רוצים לעשות וזה בריא וטוב אך לפעמים יש צורך שנייה לעצור ולהבין מה כבר נעשה ואת זה אנחנו שוכחים. סופשבוע האחרון חזרתי אחורה בזמן לפגישה עם בני הגרעין שלי אי שם בקיבוץ שהיה הבית שלנו במשך כמה שנים טובות , התקבצנו בבריכה כשהפעם אנחנו יושבים בצד של בריכת הילדים זעטוטי הדור הבא התרוצצו להם מסביב ,אותו מקום, נראה ששם כמעט כלום לא השתנה אך מנקודת מבט שונה. היה נדמה שלמרות כל השנים שחלפו וכל הדרך שכל אחד מאיתנו עבר לא הרבה , בקבוצה הזו של הגרעין כל אחד תפס את מקומו הטבעי מגיל 18 ממש אותם תפקידים די מדהים... יום של התרגשות של מפגש מחודש ויחד עם זאת התבוננות אחורה לכל הדרך שעשיתי מאז אותו יום שעזבתי את הקיבוץ , בן זוג , בית מתוך הדגדוג הפנימי של חיפוש , סקרנות.  לעיתים בחיים עלתה בי המחשבה אם הייתי נשארת שם הכול היה הרבה יותר קל ויחד עם זאת מנקודת המבט של העצירה הזו באמצע מסע החיים ומבט חטוף על העבר הבנתי שעשיתי את ההחלטה הכי טו...

יש זמן לכל דבר הטיימיניג הנכון הכול תמיד קורה בזמן הכי מדויק שיכול להיות, למרות העולם האינסטנס שבו אנחנו חיים הכול מהר כאן ועכשיו! אם אפשר שזה יקרה כבר אתמול זה בכלל מצוין. יש לכולנו תקופות כאלו או ימים שהעשייה שלנו איטית יותר איזוהי חושת האטה משתלטת עלינו, באמנות זה קורה המון ובכל דבר שהוא יצירה וכל חיינו הם כאלה יצירה אחת מתמשכת יש זמנים שהרעיון ניבט, הראש כבר יודע בדיוק מה נדרש לעשות בבטן יש דגדוג של התלהבות ועדיין משהו לא מצליח לצאת לידי ביטוי בעשייה , תקופת דגירה משהו מתבשל לו ואנחנו בעולם המערבי שכחנו קצת לתת מקום "לבישול האיטי" ונכנסים למעגל של לחץ ושיפוט עצמי שכל היום אנחנו מגלגלים את זה בראש ועדיין אין תוצאות. הזמן הזה , בתקופת בישול הזו היא בדיוק כמו בישול של אוכל תנסו להאיץ להגביר את האש התבשיל יישרף או ייצא קשה מדי או פשוט לא טעים ... תתנו לתבשיל הזה את הזמן שלו בצורה איטית ומתמשכת והוא יוציא במהלך הבישול , ניחוחות וטעמים מעודנים ויהיה הרבה יותר עשיר . תקופות הבישול האלו שנראה ששום דבר לא זז הם קריטיות אם רק נוכל לקבל אותם להיות ולפעול בתוכם מתוך שקט ...

מדי פעם החיים נותנים לנו תזכורת פשוט מזכירים לנו ...לפני שבועיים החיים הזכירו לי למה לרצות מישהו אחר כי שיש איזשהו דקדוק פנימי בבטן תמיד מסתיים לא טוב... לפני בערך שבועיים – שלושה קיימתי יום צילומים אחד מיני רבים שעשיתי וכנראה עוד אעשה ותמיד אני בוחרת את האנשים המצולמים בקפידה, מזמינה באופן אישי כל אחת בדרך כלל כבר יש לי דמויות בראש בנויות , האנשים לדמויות פשוט מופיעים בדרך. בסדנא אחת מומלצת במיוחד שעליה עוד אספר יש קבוצה של אנשים שמין הסתם עניין האמננות שלי עולה שם תדיר זה חלק מחיי הבחורה הראשונה שבחרתי מתוך תחושה חזקה של כן הייתה מהממת הצילומים זרמו איתה הכול זרם הכי יפה שיכול להיות. זו הייתה דמות של זונה נרקומנית , במשך שבועיים היא ביקשה " נו אני אהיה זונה טובה " ביקשה בפעם השלישית נשברתי אמרתי טוב אם היא כל כך רוצה את זה תני לה הזדמנות , נתתי אותה ...יום הצילומים הגיע והיא הגיעה התלבשה אפילו ביצעה צילומים מדהימים בתוך מועדון חשפניות מפורסם , אני מפוקסת ביום צילומים הייתי שמחה עבר טוב! ישבתי על הצילומים שלה ראשונה התחלתי לתכנן איך בדיוק אני אבנה אותם היו שם צילומי...

לאן נושבת הרוח – ניוזלטר לענייני מודעות והתפתחות אישית הניוזלטר לאן נושבת הרוח התחיל כעדכונים למעגל חברתי מצומצם לשמחתי הרבה לאחר כשנה של עבודה הוא התרחב וגדל ל7,000מכותבים קבועים, בנוסף לרשימת המכותבים הרגילה ישנם כ420עיתונאים , כתבים ומערכות עיתונים אשר מכותבים לניוזלטר בשל עבודתי כעיתונאית וכיחצ"נית של פסטיבלים ואירועי מודעות כאלו ואחרים בכל שבוע לשמחתי מצטרפים נוספים. הניוזלטר שלי בנוי בפורמט נעים לקריאה אינו עמוס בפרסום שכן אני מגבילה את מספר האירועים המפורסמים בשבוע . הניוזלטר מכיל כתבות בענייני התפתחות ומודעות, טיפים ליחסי ציבור ומידע על סדנאות ואירועים. להרשמה לניוזלטר אנא שלחו פרטים למייל lilabh7@gmail.com הניוזלטר יוצא בכל שבוע בימי רביעי ומאפשר מספר אופציות לפרסום- שליחת חומרים עד יום שלישי ב12:00 בצהריים.