יחסי ציבור ושיווק לסדנאות, פסטיבלים ואירועים

  לאן נושבת הרוח  193                                                                                                     22.7.14 חשוך כאן בימים האחרונים ...חושך וכאב חודרים כמעט לכל פינה ופינה והאנרגיה נמוכה , שוב נמצאים בתוך החושך הזה ,שוב פעם מראות כל כך מוכרים.  שהתחלתי לכתוב את הניוזלטר , נתקלתי במשהו שנכתב לפני 5 שנים , הנה קטע ממנו : " לפעמים נדמה לי שהמלחמות פורצות פה בשביל ריגוש זול משום מה הרוע הוא כוכב הרבה יותר טוב, מייצר ריינטיניג גבוה . ארבעה ימים אחרי המצב מחמיר, כבר יש הרוגים עוד משפחות ואני חושבת על איך כל דור כאן נדפק ממלחמה אחרת זה מסורת שכזו דור ההורים שלי נדפק במלחמת יום כיפור , הם ילדו דור נוסף שנדפק במלחמת לבנון וב1991 נולדו תינוקות לתוך בועת ניילון שיגנו עליהם מפני טילים כימיים ועכשיו ילדי הניילון של 91 הולכים להידפק בעזה – לבנון שלנו – עזה שלהם, כל דור "והלבנון" שלו "    הכי מפחיד כלום לא השתנה... עברו חמש שנים ומאז עופרת יצוקה בה כתבתי את המיל

לאן נושבת הרוח  189                                                                                                     10.6.14 יחסי ציבור גרועים יש לה לשגרה , המיינד המערבי פשוט החליט ששגרה זה  רע, שם נרדף לשעמום וסדר יום קבוע מראש, בסופו של דבר עם קצת תשומת לב ונוכחות אפשר בקלות להתאהב בשגרה אנחנו נשאבים לשגרה בעיקר בשל הצורך שלנו בביטחון ( מדומה כי החיים זה  הדבר הכי לא וודאי שיש.), בהשתייכות וכחיסון נגד אי הוודאות הגדול שנקרא חיים ...השגרה יוצרת איכשהו אצלנו את האשליה שאנחנו בשליטה, שאנחנו מחליטים איך יראו החיים שלנו, שאנחנו יודעים לאן הולכים ומתי חוזרים. ואותה שגרה בדיוק שאותה אנחנו מאמצים בכדי  להיות בשליטה" ומגנה עלינו " היא זאת  שמחסלת לאורך זמן ספונטאניות ושמחה , אז איך זה ? איך זה שאנחנו רוצים שגרה ושהיא מתקיימת אנחנו מרגישים משועממים ושחוקים ??? רובנו  מתוסכלים משעמום ושגרה ,אבל לא משנה מה נעשה , נחליף בני זוג , עבודות , מקומות מגורים בכל שלב בכל מקום בסופו של דבר נגיע לשגרה והיא תחלחל כמים זורמים לכל

האם זה טוב, להתאהב בעצמי בטירוף? מה עושים עם הציפיות? ואיזה כיף להיפטר מהשופט הפנימי. ראיון עם סמבהבו תיבת המייל שלי תמיד מלאה בפרסומות ופלייר אחד משך הפעם את תשומת ליבי. זאת לא הפעם הראשונה שאני מקבלת הזמנה לסדנא הזו, כבר ראיתי כמה פעמים את הפלייר המלא בצבעים עזים של אדום ירוק וצהוב, שמתוכו תופסת אותי הכותרת "להתאהב בעצמי, בטירוף". להתאהב בעצמי? ועוד בטירוף? שני דברים שמפחידים אותי. המילים הכתובות מעלות בי שאלות רבות: איך אפשר לשמור על התאהבות עצמית, מבלי להיתפס לנרקיסיזם ולהשתלטות האגו? הרי בקלות אפשר לגלוש לאהבה עצמית מזיקה. ומהי אהבת עצמי בריאה? השאלות היו מסקרנות מספיק, עד שהחלטתי לצאת מגדרי ולחקור את העניין לעומק. התיישבתי על הכסא, מוחי קודח משאלות ואצבעותיי מתרגמות את שאלותיי הישר לתוך המקלדת, כשהמייל מופנה ללא פחות ולא יותר מסמבהבו, אותו תרפיסט איטלקי מפונה שבהודו, שרוצה ללמד אותי איך להתאהב בעצמי בטירוף. אהבה עצמית וצרות אחרות השאלה הראשונה שהכתובים על הסדנא העלו בי הייתה מהי התאהבות עצמית ואיך אפשר להימנע מאהבה עצמית הגובלת באגואיזם? מה זא

לאן נושבת הרוח  183                                                                                                       8.1.2014 פעמים רבות אנחנו רוצים להתחיל שינוי עושים, מבקשים מתחננים וזה ממש לא משנה באיזה תחום בהרגלי הקריירה , מערכות היחסים שלנו או כ ל דבר אחר ... מלאי מרץ ועם תחושת אנחה גדולה החדש מתחיל לבצבץ לו ואז מתחיל לעלות בנו הפחד מהשינוי רגע ... זה יותר טוב ממה שהיה אבל אני לא רגיל\ה לסיפור הזה אם תתעורר בעיה אני לא יודע מה הפתרונות ואז מאוד קל לחזור לתוכנה הישנה שלנו אנחנו מחליקים לתוכה ממש בקלות... חוזרים לגבולות הנוחות... גבולות הנוחות שלנו בדרך כלל הם בדיוק מה שהיינו רוצים לשנות ושינויים אמיתיים פנימיים ולא שטחיים. שרק נראים לעין הם לא קלים בטח ובטח לא באים ביום בחודש או בחודשיים אלא תהליך עמוק של תכנות מחודש של התוכנה הפנימית שאיתה גדלנו ומאוד קל להישאב להרגלים ויחד איתם באים התירוצים. כל דרך חדשה מטבעה היא לא ידועה, איזה פתרונות נמצא למצבים שונים מה שבטוח שזה אם כבר החלטנו להחליף תוכנה ( במיינד