דילוג לתוכן הראשי

רשומות

שאקטי שלי

חורף, בית אורן. העלים מתגלגלים בעצלתיים על המדרכה ושקט קר ורטוב עוטף את המדרכות במזג אוויר קריר. כבר שבועיים אני מטלפנת, מזמינה חברות להגיע לשאקטי, ומקבלת מהן שלל תגובות לא ממש אוהדות – האחת לא תעזוב את הילדים לשלושה ימים ועוד בסוף שבוע.  השנייה הודיעה לי חגיגית שרק נשים ביחד זה לגמרי קן צרעות, ואם יהיה לה זמן לחופש היא מעדיפה לעבור אותו בשקט. האחרונה שכנעה אותי שגם אני לא הייתי הולכת אם לא הייתי מעורבת מענייני עבודה והפקה. ומה שנכון, נכון – כששמעתי לראשונה על הפסטיבל רצו לי בראש שלל דימויים של חבורת נשים מניפולטיביות, תחרותיות, ולעולם לא מפרגנות האחת לשנייה. צודקות החברות שלי – מה הן צריכות את ההתכנסות הזו? איכשהו הרעיון של 200 נשים מצופפות יחד בכמה אולמות נראה לי מזוויע למדי. לכמה רגעים זה ממש הדהים אותי  איך זה שאני בתור אישה מוצפת בכל כך הרבה דימויים לא מחמיאים על בנות מיני. אני גם אישה, ואני, לפחות לדעתי, ממש לא כזו! התמסרות מוחלטת לשבט הנשים התפיסות האלו מושרשות כל כך חזק, שאני בתור אישה נגועה בהן באופן אישי ואף מחזקת אותן. מאיפה זה צץ, מאיפה צמח

לאן נושבת הרוח 156 |תציתו את האש

               לאן נושבת הרוח 156 | 6.3.2013                                                      כמה ספרים, כמה רעיונות וכמה שיטות  לחים טובים יותר , לקריירה טובה יותר לזוגיות וכל כך הרבה סדנאות שקוראות לנו לחיים טובים יותר ושלא תהיה איזה אי הבנה כל דרך לשפר ולשדרג את חיינו היא מבורכת.נקודה הרבה פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו עושים בדיוק ! אבל בדיוק מה שנדרשנו לעשות רק מה משהו חסר שם משהו שאי אפשר לתת לו הדרכה מעשית הוא לא יכול לבוא משום מקום אחר מאשר אצלנו במקור הפנימי שלנו ,שם עמוק עמוק בבטן, בלב בהוויה. תשוקה , התלהבות אמונה שבוערים בתוכנו בלי המרכיב הזה יש את התחושה הזו משהו חסר, אין אדם בעולם אשר מימש את חלומותיו מבלי המרכיב הזה של תשוקה... ההתלהבות , האש הפנימית הזו שנוצרת והניצוץ בעיניים שקורה אך ורק שאנחנו מחוברים במלוא העוצמה. התשוקה הזו ההתתלהבות , תמיד מלווה בשמחה ואם תוסיפו לזה אמונה במי שאני ומה שאני עושה ובמטרות שלי אין כוח בעולם שיכול להכניע את הצירוף של שני אלו יחד. אלו בדיוק המצבים שאפשר

ברגוע - סופ"ש אינטימי של מדיטציה וכיף בטבע

ברגוע - סופ"ש אינטימי של מדיטציה וכיף בטבע   12-13.4.13 מצוקי דרגות "ברגוע", בשונה מפסטיבלים ואירועים אחרים, שם דגש מיוחד על החיבור של האנשים פנימה. זהו סופ"ש אינטימי של חברים לדרך בכפר הנופש המדהים מצוקי דרגות. מי מאיתנו שהלך לפסטיבלים ולסדנאות ,מכיר את עומס החוויות, התובנות, המחשבות ואת התחושה של רצף האסימונים שנופלים עלינו מן השמיים. לפעמים, המוני האנשים, המסיבות והאקשן מסביב, מקשים עלינו להבין מה בדיוק קרה כאן ומה עושים עם כל המידע החדש הזה... אז בדיוק בשביל זה אנחנו מארגנים סופ"ש מסוג קצת אחר! יש לנו מתחם אחד- בו נתרגל מדיטציות וסדנאות, נאכל ארוחות משותפות, ובשישי בערב קומזיץ משותף ומסיבה - "בפרוע" - בה נחגוג את שמחת החיים והאנרגיה שהצטברה בנו כל היום! אנחנו מזמינים אתכם לבוא לנשום, לנוח, להתחבר ולתת לעצמכם מתנה :)  "ברגוע" מתאים לכולם- לאלו מאתנו שרגילים ומכירים את הפסטיבלים, וגם לכל מי שרוצה להתחבר ולהכיר עולם חדש של אנשים טובים, התפתחות אישית ומדיטציה. מה בתוכנית? שישי שבת רגועים של מנוחה, נוף מדהים

Zen ללא בולשיט - החיים לצד וירש ביומניברסיטי

הרבה פעמים שואלים אותי, איך זה לחיות ביומניברסיטי כל כך הרבה שנים? (13 שנה ליתר דיוק). האמת היא שמבחינתי אף פעם לא הרגשתי שהיתה לי ברירה אחרת. הגעתי לכאן יום אחד בשלהי חודש פברואר אחרי לא מעט מסעות ושיטוטים בעולם, התאהבתי במקום ובאנשים החיים בו, הנחתי יתד ומאז אני כאן. היומניברסיטי בשבילי היא בית, משפחה, חברים, עבודה, ייעוד, יצירה, מדיטציה, אתגר ובית ספר שאני לא מפסיקה ללמוד בו ולהתחדש. בדרך היו לי כמה הפסקות ולא פעם תהיות, אבל כשאני מסתכלת על חיי אני מרגישה הכרת תודה על איך שהחיים התגלגלו והביאו אותי עד הלום, לעצמי - על כך שהתמדתי אפילו כשהיה קשה, למשפחתי הביולוגית - שתמיד האמינה בי וסמכה עלי שאמצע את מקומי בעולם ולוירש ומשפחת היומניברסיטי שלי, שאף פעם לא ויתרו לי והמשיכו להוכיח ולהראות לי שאני אדם ראוי לאהבה.  אמא שלי, שתמיד חששה שלא אתמיד בדבר, התחילה להתרשם כשעברה שנה ועדיין הייתי כאן. בשיחות הטלפון שלנו היא דאגה שהעמיק לי הקול מכל הצעקות. לכי תסבירי לאמא שלך שהתראפיה הזו עובדת, כי אדם ממוצע, שעבר את תקופת הינקות לא צועק יותר מרבע שעה עד שלושים

ממעוף הציפור | לאן נושבת הרוח 155

                                                                                                                                                                        לאן נושבת הרוח 155 | 28.2.2013                                                      מכירים את התחושה המתסכלת הזאת ששוב ושוב אנחנו מנסים לפתור בעיה עם אותה שיטה בדיוק נאחזים לפתרון אחד הראש ננעל על תבנית אחת ידועה מראש? מוכר לכם... לכל אחד מאיתנו זה קורה ביום יום לפחות אחת לשבוע...או שלא לכולנו מוכרים הרגלי חשיבה כאלו מקבעים. למה אנחנו מתעקשים על כיוון אחד של פתרונות שאנחנו מכירים ולא בודקים אפשרויות חדשות? זה כמו לחפש את הים במזרח שעות על גבי שעות עד שיגיע אחד שיצעק לך טמבל תסתובב! הרי הפתרון כל הזמן היה שם מחכה שתסתובב לראות אותו ומשום מה אנחנו שוב ושוב חוזרים על אותם פתרונות וברב טיפשותנו מצפים לתוצאות שונות. מה שעובד טוב בחיים מעולה!!! אין סיבה לשנות אך מה שלא עובד טוב דורש לא רק הסתכלות אחרת , אלא פתרונות שונים וזווית ראי