יחסי ציבור ושיווק לסדנאות, פסטיבלים ואירועים

ברגוע - סופ"ש אינטימי של מדיטציה וכיף בטבע   12-13.4.13 מצוקי דרגות "ברגוע", בשונה מפסטיבלים ואירועים אחרים, שם דגש מיוחד על החיבור של האנשים פנימה. זהו סופ"ש אינטימי של חברים לדרך בכפר הנופש המדהים מצוקי דרגות. מי מאיתנו שהלך לפסטיבלים ולסדנאות ,מכיר את עומס החוויות, התובנות, המחשבות ואת התחושה של רצף האסימונים שנופלים עלינו מן השמיים. לפעמים, המוני האנשים, המסיבות והאקשן מסביב, מקשים עלינו להבין מה בדיוק קרה כאן ומה עושים עם כל המידע החדש הזה... אז בדיוק בשביל זה אנחנו מארגנים סופ"ש מסוג קצת אחר! יש לנו מתחם אחד- בו נתרגל מדיטציות וסדנאות, נאכל ארוחות משותפות, ובשישי בערב קומזיץ משותף ומסיבה - "בפרוע" - בה נחגוג את שמחת החיים והאנרגיה שהצטברה בנו כל היום! אנחנו מזמינים אתכם לבוא לנשום, לנוח, להתחבר ולתת לעצמכם מתנה :)  "ברגוע" מתאים לכולם- לאלו מאתנו שרגילים ומכירים את הפסטיבלים, וגם לכל מי שרוצה להתחבר ולהכיר עולם חדש של אנשים טובים, התפתחות אישית ומדיטציה. מה בתוכנית? שישי שבת רגועים של מנוחה, נוף מדהים

הרבה פעמים שואלים אותי, איך זה לחיות ביומניברסיטי כל כך הרבה שנים? (13 שנה ליתר דיוק). האמת היא שמבחינתי אף פעם לא הרגשתי שהיתה לי ברירה אחרת. הגעתי לכאן יום אחד בשלהי חודש פברואר אחרי לא מעט מסעות ושיטוטים בעולם, התאהבתי במקום ובאנשים החיים בו, הנחתי יתד ומאז אני כאן. היומניברסיטי בשבילי היא בית, משפחה, חברים, עבודה, ייעוד, יצירה, מדיטציה, אתגר ובית ספר שאני לא מפסיקה ללמוד בו ולהתחדש. בדרך היו לי כמה הפסקות ולא פעם תהיות, אבל כשאני מסתכלת על חיי אני מרגישה הכרת תודה על איך שהחיים התגלגלו והביאו אותי עד הלום, לעצמי - על כך שהתמדתי אפילו כשהיה קשה, למשפחתי הביולוגית - שתמיד האמינה בי וסמכה עלי שאמצע את מקומי בעולם ולוירש ומשפחת היומניברסיטי שלי, שאף פעם לא ויתרו לי והמשיכו להוכיח ולהראות לי שאני אדם ראוי לאהבה.  אמא שלי, שתמיד חששה שלא אתמיד בדבר, התחילה להתרשם כשעברה שנה ועדיין הייתי כאן. בשיחות הטלפון שלנו היא דאגה שהעמיק לי הקול מכל הצעקות. לכי תסבירי לאמא שלך שהתראפיה הזו עובדת, כי אדם ממוצע, שעבר את תקופת הינקות לא צועק יותר מרבע שעה עד שלושים

                                                                                                                                                                        לאן נושבת הרוח 155 | 28.2.2013                                                      מכירים את התחושה המתסכלת הזאת ששוב ושוב אנחנו מנסים לפתור בעיה עם אותה שיטה בדיוק נאחזים לפתרון אחד הראש ננעל על תבנית אחת ידועה מראש? מוכר לכם... לכל אחד מאיתנו זה קורה ביום יום לפחות אחת לשבוע...או שלא לכולנו מוכרים הרגלי חשיבה כאלו מקבעים. למה אנחנו מתעקשים על כיוון אחד של פתרונות שאנחנו מכירים ולא בודקים אפשרויות חדשות? זה כמו לחפש את הים במזרח שעות על גבי שעות עד שיגיע אחד שיצעק לך טמבל תסתובב! הרי הפתרון כל הזמן היה שם מחכה שתסתובב לראות אותו ומשום מה אנחנו שוב ושוב חוזרים על אותם פתרונות וברב טיפשותנו מצפים לתוצאות שונות. מה שעובד טוב בחיים מעולה!!! אין סיבה לשנות אך מה שלא עובד טוב דורש לא רק הסתכלות אחרת , אלא פתרונות שונים וזווית ראי

מרחב זמני – זמן אישה סדנת סופשבוע לרגל יום האישה הבינלאומי 7-9.3.2013                 ימי מדבר – צוקים לנשים שאינן מוצאות זמן ומרחב לעצמן – מפגש שיוצר לך זמן ומרחב בשביל עצמך סדנת סופשבוע ייחודית לרגל יום האישה הבינלאומי בהנחיית מירה ארצי פדן (מורה    ליוגה   נשית ) דיאנה אידלמן   ( מנחה לניהול יחסים ) ורוני פרדימן ( מנחה ומורה ליוגה ומדיטציה )   הסדנא מתקיימת במדבר , במקום שבו הזמן משנה מימד , נהיה גמיש ויוצר בעבורכן   מרחב מושלם לשלושה ימי זמן איכות והפעם במיוחד בשבילך. במדבר רחוק ממטלות שגרת היום והעומס הרגיל נתבונן יחד על הכלים שעומדים לרשותנו כנשים ומביאים איתם מימד של שקט ותמיכה בחיי היום יום לנו ולסובבים אותנו. איך אנחנו מתנהלת? מהו זמן האמצע בין מתח להרפיה ?בין תסכול לקבלה ? בין עומס לנוכחות ? במהלך הסדנא כל אחת תקבל   כלים לבחון ולזהות את הגורמים המייצבים בחיים אשר מחברים אותך לרגע הז ואת האופן בו את בוחרת להתנהל באמצעות העוגן הפנימי של כל אחת מאיתנו, איך זה משפיע על ניהול הזמן בחיים שלי ? האם אני מאפשרת לעצמי מרחב לפני ת

© Lila Benharush הצורך הזה לשנות זהות ולהתנסות ב" להיות מישהו אחר" מאוד דומה  לחוויה של  נסיעות למקומות   בעלי תרבות שאינה מערבית "שם" רחוק מההתניות , מהשיפוטים  ומהתבניות שהחברה המערבית מכניסה אותנו שם מתמוססים , שם  לאגו יש פחות כוח וככה אנחנו  מרשים לעצמנו להיות יותר אותנטיים ואמיתיים קודם כל עם הצרכים והרצונות האמיתיים שלנו  ואחר כך זה קל  יותר מול הסביבה באופן פרדוכסלי בפורים , יש לנו המבוגרים את הליגטימציה  להיות אנחנו  דווקא  בעזרת המסכה או התחפושת להשיל  רק לכמה זמן את האגו ולהרשות לעצמנו להשתעשע ...מוזר לא ? הרי לא באנו לכאן מלכתחילה להנות , להשתעשע ופשוט להיות?  מחשבה יפה...אך רובנו  מילדות כבר נדחקנו לתוך התלם , לזרם ההמוני והאחיד להחריד של " המיין סטרים" ככה יותר קל ונוח לכולם לחברה ובטח לממסד שמתאמץ לשמור  עלינו בתלם.  פורים מעבר להיותו חג משעשע כייפי  ומשחרר יכול להיות הזדמנות יפה דווקא בסופו של דבר להיות קצת יותר קרובים לעצמנו  והרבה פחות קרובים למה ש"מצופה" מאיתנו בחברה במערבית, בעצם אנחנו  לא מתחפ

                                                                                                                                                                        לאן נושבת הרוח 154 | 20.2.2013                                                      האביב כבר  מתחיל לבצבץ  ואפילו בערי הבטון והאספלט אפשר לראות פריחה בצדי הדרך , יש בו משהו באביב שעושה משהו טוב בלב איך כל הפרחים צומחים בשלווה ונחת אחד ליד השני איך צמח יכול לצמוח מתוך אבני אספלט בלי שום בעיה , הוא צומח עם  פניו אל הגדילה והאור יש אספלט אז מה? ואיך אנחנו עם האספלט הזה? האם אנחנו מתחילים לגדול ואז אומרים יו... יש שם חושך בחוץ נראה כמו גושי בטון איך אני אעבור את זה ואז מוותרים , מי  באמת חי את החלומות שלו? מעטים בדרך כלל אלו שחיים את החלומות שלהם ,שמישהו לידנו חי את החלומות שלנו גם בנו מתעורר הרצון הזה פתאום יש איזה קול קטןבפנים שהושתק שצועק , היי אני לא רוצה לראות את זה כי אז אנחנו רואיםשהכול הכול אפשרי. אושו אמר שהחלומות זו המציאות הבלתי