דילוג לתוכן הראשי

רשומות

לחיות את המסתורין ללא ציפיות

הנה סופשבוע ארוך לפנינו ואחרי החגים כבר כאן ! אז איזו רשימת ציפיות הכנתם לעצמכם לשנה הקרובה ? אני ביקשתי לרצות ומבלי לצפות הכי טוב! מה שיש טוב!  ציפייה ? מצד אחד ציפייה יכולה לדחוף אותנו למקומות טובים מהצד השני ציפייה היא משהו בלתי אפשרי לחלוטין שהיא תלויה בגורמים אחרים חוץ מאיתנו.  ציפייה האמת היא פשוט התרחיש האופציונאלי של העתיד זה יכולה להיות ציפייה לעוד חמש דקות וזה יכולה להיות צפייה לעוד שנה ... שורה תחתונה באמצעות הציפיות אנחנו בונים אשליות , מצפים לאושר , מצפים לאהבה , מצפים לעתיד טוב יותר או כל אחד לפי צרכיו אז   למה יש הרבה אכזבות בדרך...חחח כי נרצה או לא נרצה לא באמת יש לנו שליטה על כל הסובב אותנו בחיים השליטה היחידה שיש לנו זה באופן התגובה שלנו כלפי המציאות. שאנחנו מצפים אז מתחילים להניח  הנחות וזהו תחביב אנשוי מאוד.. מאוד ... מסוכן למה מסוכן כי אנחנו מקבלים חצי תמונה ומיד מתחילים להניח הנחות על בסיסם אנחנו מחליטים החלטות וזה פעמים רבות בכלל נוגד את מה שהתכווננו אליו מלכתחילה. ההנחות שאנחנו מניחים מבלי לשאול לא פעם הורסות לנו חברויות ומערכות יחסים אינ

צריך להיות???

לא יודעת איך זה אצלכם, בכל אופן אצלי העבודה הרוחנית הכי קשה גם באמנות וגם בחיים הייתה להשתחרר מהתבניות של איך זה צריך להיות" זה תופס בכל תחום בחיים, באמנות, במערכות יחסים , בעסקים כל עוד אני מגיעה עם איזשהו קונספט מגובש על איך בדיוק ה"סדר הנכון" של הדברים זאת ההגבלה הכי גדולה שאני יכולה לשים לעצמי  אז למה אני ואני מאמינה שעוד עושים את זה לעצמנו? למה ההתעקשות הזו על שדברים יעשו בדרך שלי ? בתבניות ברורות מראש? שליטה , עניין של שליטה וככל שאנחנו יותר בשליטה על הסדר שע"פ הדברים מתרחשים ככה אנחנו מצמצמים את החיים שלנו לעוד פחות אפשרויות. בגלל שאנחנו מקובעים בתבניות מחשבתיות החיים עוברים במרווח צר , לפעמים אנחנו פשוט לא יכולים להבין בהגיון איך זה יכול לקרות במציאות? והמציאות תמיד השתקפות של "ההיגיון" שלנו של החשיבה המוגבלת שלנו . פעמים רבות שאפשרויות חדשות נפתחות בפנינו בחיים, דווקא אז אנחנו מסבירים לעצמנו שזה לא יכול להיות משהו "מקולקל כאן מסרבים להאמין לניסים שמתרחשים בדרך והמיינד מיד "מסדר" לנו חזרה  לדפוס

זהירות שואבים אתכם

מכירים את אותם אנשים שהנוכחות שלהם גורמת לעייפות ? שקובעים פגישה ואז מבטלים אותה ? שהדבר היחיד שקיים זה הם והצרכים הפרטיים שלהם? הם אנשים מלאי שופעי קסם וכריזמה , מעיין ילדים נצחיים שמהלכים קסם על אנשים ואז כמו ילדים דורשים תשומת לב מתמדת ., מאשימים, לא לוקחים אחריות על ההתנהגות שלהם , אומללות וקורבנות הם התחושות של בסיסם הם חיים, תמיד יאשימו את האמא שלהם למרות שהילדות שלהם מזמן כבר לא כאן, מזג האוויר אשם הממשלה , המערכת רק לא הם, "הם" רק קורבנות של הבריאה הזו, נעלבים ופוגעים כמו ילד בן ארבע שמשתולל בחוסר סיפוק ורוצים שצרכיהם ימולאו עכשיו!הם גורמים לך לחשוב שאם צרכיהם לא ימולאו הם יקבלו התקף לב, חרדה או לחץ דם גבוה " בגללך הצורך הזה בסיפוק צרכים מיידי מביא אותם למערכות יחסים עם העולם קצרות, דרמטיות ודיכוטומיות שחור – לבן בלי שום גווני אמצע והחיים מורכבים בעיקר מגוונים. שהם מסיימים לשאוב אנרגיה ממישהו הם עוברים לאחר... בציפייה ילדותית שמישהו או משהו מבחוץ ימלא אותם, הם יכולים להופיע בדמות של מאהב, אמא אשר נהנת מכוח ההשפעה שלה על ילידה ואמונות שליליות שטיפחנו בנוגע לחי

מה יש?

היות וכל הזמן אנחנו רצים קדימה הלאה עסוקים במה עוד יש לנו להספיק ערב החג ( בהנחה שזה עובר ברגיעה יחסית במחוזותיכם) הוא הזדמנות נפלאה לעצור ולראות מה כן ! מה כן הספקנו השנה הזו איפה כן גדלנו השנה הזו. נטיית ליבנו המערבית היא למה עדיין לא עשיתי ואנחנו בהחלט יוצרים לעצמנו סערות מיותרות ואשמה על מה שלא " הספקנו" אולי רק הפעם נשנה פוקוס ונראה איך זה מרגיש ? אחד הדברים הטובים ביותר שעשיתי לעצמי השנה היה כתיבת דפי בוקר , הכרתי את הרעיון ואפילו התחלתי כמה פעמיים ועדיין לא התמדתי והבנתי את עוצמתו רק בזכות סדנת דרך האמן שמיכל גזית הזמינה אותי אליו , הצלחתי להיכנס למשמעת הזאת יומיומית כבר 5 חודשים בלי יום אחד של פספוס. וזו אחת המתנות שאני יכולה להמליץ לכם עליה לשנה שמגיעה לא יודעת בדיוק איך זה עובד , או מה עובד בלהתחיל את הבוקר את כתיבת 3 דפים של כל מה שיוצא בכל מקרה זה עושה טוב ! מעניין בהירות כזו שמנקה את המראה הפנימית שלנו על עצמנו והשיקופים ממולנו בחיים. הנחיות לאייך לעשות את זה ומה נדרש יש בפינה של מיכל ואני ממליצה לכל אחד לנסות את זה מבלי לחשוב אלא פשוט לעשות. אז לכבוד השנה החד

לפני החגים

אוגוסט מאחורינו וספטמבר עמוס החגים והחופשות לפנינו אוטוטו נתחיל אם כבר זה לא התחיל לשמוע את המשפט " אחרי החגים" שמשקפים את תרבות "המחר כך" שלנו...מכירים אותה אם אפשר לעשות מחר אז טוב יותר רק הבעיה היא שמחר לעולם לא מגיע  אמנם פיתחנו שלל תירוצים אך האמת שאין זמן אחר מלבד זה שקיים עכשיו מרות שבכל כוחנו אנחנו מאמינים בעבר ומתכננים להווה מבלי להיות כאן ועכשיו.   זה רגע לעצור ולשאול את עצמנו מה הבטחנו לעצמנו שנה שעברה לעשות "אחרי החגים" הבטחנו לעצמנו איזה תוכנית כושר ? אולי הבטחנו לעצמנו ללכת ללמוד ואולי הבטחנו לעצמנו סתם להיות יותר נחמדים לעצמנו? זמן טוב לבדוק אז אם יש לכם תירוץ כזה או אחר לדברים שהבטחתם לעצמכם אחרי החגים ועכשיו אתם מבטיחים לעצמכם שוב אופס...סימן שיש כאן איזשהי תקיעות.   התירוצים האהובים עלינו הם " אין לי זמן" שזה לא באמת תופס זמן מתרחב ומתכווץ בהתאם לצורה שבה אנחנו מארגנים אותו הוא יחסי  תמיד...רב האנשים שבעשייה מוצלחת יודעים לעשות הרבה דברים בזמן קצר ותמיד יש להם עוד זמן . עוד תירוץ אהוב עלינו במיוחד הוא " אין לי כסף" ופה

להחליף תוכנה

כ בר חודש שלם שאני מקטרת על מערכת ההפעלה של שליחת הניוזלטר האקזיסטינס שומע והנה הודיעו לי חגיגית שמחליפים תוכנה , חיכיתי וצפיתי לבואה הנה יפתרו כל הבאגים המעצבנים והנה הגיעה היום והתוכנה הוחלפה...נראית יפה עם שלל של פונקציות תפעוליות חדשות . בשמחה וששון נכנסתי לתוכנה החדשה וגילתי שאני לא ממש יודעת לתפעל אותה המסך נראה אחרת, הכול נראה יפה ועדיין כל כך זר שונה עדיין עם עידוד קטן לעצמי התחלתי לערוך את הניוזלטר ומיד השמחה התחלפה לה בקיטורים חדשים , התוכנה הזו לא נוחה ! היא הכריחה אותי לצאת מאוטומט העריכה הרגיל שלי ולשנות כמה דברים וזה בכלל , בכלל לא נוח כבר הרהרתי ביני לבין עצמי וגם הועלתה האפשרות מול נציגת השירות המקסימה והמאוד סבלנית יש לציין. שאולי רק השבוע אני אערוך בתוכנה הישנה והיא תעביר לי לחדשה , האפשרות נשללה ... תעבדי בחדשה  היא השיבה לי את פשוט לא רגילה תראי שהיא הרבה יותר טובה וזה בדיוק מה שקורה לנו בחיים. פעמים רבות אנחנו רוצים להתחיל שינוי עושים, מבקשים מתחננים וזה ממש לא משנה באיזה תחום בהרגלי הקריירה , מערכות היחסים שלנו או כ ל דבר אחר ... מלאי מרץ ועם תחושת אנחה גדולה החדש

הילד והפרפר

מכירים את הסיפור על הפרפר ומורה הזן? למי שלא היכנסו כאן תוכלו לקרוא אותו במלואו ומי שכן יכול לדלג על החלק השחור ... זהו סיפור זן הודי ילד קטן מגיע לביתו של הגורו , הוא רואה אותו אוחז בידו דבר מה . ניגש הילד לגורו ושאל אותו מה יש לך ביד? עונה ל ו הגורו , גולם ובתוך הגולם ישנו פרפר יפיפה וצבעוני שבקרוב יפרוץ את הגולם ויצא לעולם. "אני יכול לקחת אותו איתי הביתה?"  שואל הילד? כן , עונה לו הגורו בתנאי שתבטיח לי שכאשר הפרפר מתחיל להכות בכנפיו בכדי לצאת מהגולם לא תעזור לו. הילד מבטיח לגורו לא לעזור לגולם ויוצא אל ביתו . לאחר 4 ימים של ציפייה הפרפר מתחיל להכות בגולם ומבקע אותו , הילד התייסר כאשר שמע את כנפיו של הפרפר מנסות לפרוץ את הגולם...הוא ראה את חולשתו של הפרפר ועדינותו והחליט למרות הבטחתו לקחת את הגולם וליצור חריץ קטן שהפרפר יצא. הוא פתח את החריץ פרפר יפיפייה וצבעוני נסק החוצה ומיד נפל, עצוב ובוכה לקח את הפרפר ורץ אל הגורו...עזרת לפרפר שאל הגורו ? כן ענה הילד הוא היה כל כך תשוש ועייף ונדמה היה שלעולם לא ייצא משם לבדו. ובכן ענה לו הגורו בעזרתך למעשה הרגת את הפרפר , במאבקו של

להכנס לעומק

השבוע ישבתי לארוחת צהריים בצהריי יום חם ולח כיאה למדינתו ביולי- אוגוסט, מדהים איך בכל שנה נשכחת מאיתנו העובדה שחם כאן! בתאי המוח האחרונים והמזיעים  שנשארו לי  ניהלנו שיחה על עניינים עסקיים אני שברתי את הראש בדרך להביא עוד לקוחות והוא נתן  לי עצת זהב קטנה כמעט מובנת מאליה שתקפה בעיקר גם לחיים. " את צריכה לחשוב איך להוציא ממה שקיים יותר , לא לצאת החוצה לחפש אלא למצוא יותר במה שכבר קיים" פשוט אה...כמעט פשוט מדי בכדי להיאמר ובכל זאת עצה מדהימה שרציתי לשתף גם אתכם בה. יש לנו את הנטייה כחלק מהעולם המערבי שלנו לעוד ועוד, כל הזמן עסוקים בלהביא מקורות חיצוניים נוספים לתוך סל החיים שלנו העסקיים האישיים במקום שנייה להסתכל פנימה לראות מה שקיים ולעשות קודם כל את הטוב ביותר ממה שיש לתת עומק לקיים לפני שרצים החוצה ועושים הרבה אך ברמה השטחית, תופס על כל דבר בחיים, אז הנה לפניכם תעצרו רגע תסתכלו על מה שיש ותראו איך בתוך הקיים אפשר לייצור עומק ומשמעות גדולה יותר. אז תודה לאסי על התזכורת החשובה להיכנס פנימה ולהעמיק ואז הגדילה מתקיימת באופן לגמרי טבעי. ימים יפים ואהבה לילה

החלטות וצמתים בחיים

החיים שלנו מלאים בצמתים בהחלטות, לא פעם יש את המחשבה מעניין מה היה קורה אם הייתי בוחרת אחרת ממש כמו בסרט דלתות מסתובבות, הלוואי והיה לנו מעיין קדימון כזה בסופו של דבר מה שנראה רע בהתחלה יכול להיות נהדר ובכל זאת בחיים אין לנו את העלילות המקבילות האלה ברב המקרים ההחלטה תמיד נכונה לאותו זמן והדבר היחיד שאפשר לעשות הוא להקשיב לבטן עמוק פנימה. השאלה מי מחליט את ההחלטות האלו? האם אני מחליטה אותן ? האם הפחדים שלי מחליטים אותם? שאלה? פעמים רבות הפחדים שלנו מכתיבים לנו החלטות ואנחנו אחריהם לא ממש מודעים שזה בדיוק מה שאנחנו רוצים, המיינד שלנו מתוחכם כל כך שהוא נותן לנו תירוצים הגיוניים לכל דבר והחיים יש להם דרך משלהם הגיון לא ממש משחק תפקיד פה... אלו המצבים שאני מחליטה לא להחליט לפחות לאיזה כמה ימים לתת למידע קצת להתבשל בתוכי ככה עמוק בגוף... לפעמים ההחלטות האלו לבד מגיעות לפעמים צריך הרבה סימנים מהיקום לדעת שכן זו הדרך לכאן בדיוק צריך ללכת כל מה שנדרש זה הקשבה מלאה לכל הסימנים המאוד ברורים שהיקום שולח ... ויש סימנים כל הזמן רק צריך לעצור ולהקשיב. אז אני בצומת עומדת קצת בצומת הזו ונותנת לע

לתת לרגש להיות...

נשמע פשוט לתת לרגש להיות אך כמה אנחנו אוהבים את רגשות האהבה, השמחה והפרפרים בבטן וכמה אנחנו מפחדים או נלחמים ברגשות הפחות טובים אלו שמביאים איתם כאב בכי או צער. המלחמה הזאת ברגשות היא אחד החסמים הכי גדולים שלנו בחיים וכמובן שאנחנו רבים עם משהו רגש או כל דבר אחר במציאות הם הרי לא נעלמים הפך מתעצמים, חוק טבע שכזה מה שתלחם בו ופיע יותר ויותר בחייים מה שתקבל אותו ותכיל אותו ישהה קצת בגוף יעשה מה שיעשה ואז פשוט ייעלם. מצחיק איך חילקנו את העולם שלנו "לטוב" ורע" בצורה כזו דיכוטימית שחור - לבן ברגשות , בהתנהגויות או הכול או כלום. החיים רב גוניים ממש כמו הגאות והשפל ככה גם אנחנו, ככה גם הרגשות שלנו ובכדי להיות, לחיות ולהרגיש את הפוטניצאל המלא שלנו אנחנו חייבים לנוע במחזוריות הזו לחוות את הכול , מנסיוני שנותנים לזה פשוט להיות נותננים לרגש קצת " לשבת " בגוף גם אם הוא פחות נעים בסופו של דבר הוא מפנה את מקומו מהר יותר. הרבה פעמים שמופיע כאב אנחנו כל כך עסוקים בלדכא אותו ולהדחיק אותו שהוא גורם הרבה יותר כאב וממשיך לשבת לנו בגוף עוד ועוד ...ומקבעים לנו דפוסי חיי