דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית שליטה

תזכורת מהאקזיסטנס ...אין לך שליטה

  לאן נושבת הרוח  192                                                                                                     16.7.14 נגמרו לי הדעות ... בימים האחרונים מוצאת את עצמי בעיקר חצויה לנוכח " המצב" מצד אחד יש בי קול שאומר יאללה בואו נגמור מה שצריך לעשות תעשו רק תחזירו אותנו לשגרה ...ולא לשגרת חירום ( מה זה לעזאזל הביטוי הזה שגרת חירום ??? או שגרה או חירום יחד זה לא עובד ! ) ומהצד השני לראות את כל מראות ההרס ואלפי פליטים וילדים שלא עשו דבר מלבד העובדה שהם נולדו בעזה , אז זהו אין לי דעה!  המציאות היא כל כך מורכבת והזויה , בזמן שיורים עלינו טילים אנחנו מכניסים סחורות לעזה בכדי שימשיכו מצד אחד טמטום מצד שני אין שום סיבה בשום שלב למנוע מילדים ואזרחים אוכל וחשמל.. בימים שלכולם יש דעות מאוד מגובשות מה לעשות ואיך , ולכל כל פרשן טלוויזיה או רדיו  מייעץ לרמטכ"ל , לי אין דעה ! פשוט אין.  בימים האחרונים אני מוצאת את עצמי כמו רבים אחרים בחוסר אונים...כן אותה הרגשה שאין אפילו טיפת שליטה על הקיים וכל מה

זה מחוץ לשליטתך

במהלך חיינו הורגלנו שכל דבר שקורה , קורה עקב ההתנהגות שלנו , כלומר אם ההתנהגות שלנו הייתה " טובה ואפקטיבית " אז נזכה בתוצאה שרצינו אם  לא קיבלנו  את התוצאה  שרצינו  כפי הנראה  לא  עשינו את  מה  שהיינו  " צריכים" או אמורים  לעשות  בכדי  לקבל את התוצאה הרצויה. והאמת כנראה מאוד רחוקה...רב הדברים , כן רובם אינם נמצאים כלל בשליטתנו וכל פעולה שלנו בחיים תלויה במשתנים שרב הזמן מחוץ לשליטתנו .  במשך כל חיינו לימדו  אותנו שאם נעשה את ה"דבר הנכון " את " הפעולה  הנכונה "  או אז  נוכל לקבל את מה שרצינו ואם זה לא עבד רצינו ולא קיבלנו  ברב  הפעמים תתחיל לחלחל האשמה עצמית ותחושת ערך עצמי  שיורדת ומכאן לאינסוף הלקאה עצמית הדרך ידועה ... בור שחור נפער לו בכל פעם שאנחנו משוכנעים שאנחנו שוב לא היינו בסדר והפעם ממש נסחפנו רחוק ... ומהצד השני משהו שהצליח לנו אנחנו נוטים לשחזר שוב ושוב בלעיסה מונוטונית רק כדי לחוש את " ההצלחה " כלומר שאנחנו "בסדר " מול ה"עול

החיים קורים...והרב הגדול לא ממש נתון לשליטתנו

במהלך חיינו הורגלנו שכל דבר שקורה , קורה עקב ההתנהגות שלנו , כלומר אם ההתנהגות שלנו הייתה " טובה ואפקטיבית " אז נזכה בתוצאה שרצינו אם   לא קיבלנו   את התוצאה   שרצינו   כפי הנראה   לא   עשינו את   מה   שהיינו   " צריכים" או אמורים   לעשות   בכדי   לקבל את התוצאה הרצויה. והאמת כנראה מאוד רחוקה...רב הדברים , כן רובם אינם נמצאים כלל בשליטתנו וכל פעולה שלנו בחיים תלויה במשתנים שרב הזמן מחוץ לשליטתנו .  במשך כל חיינו לימדו   אותנו שאם נעשה את ה"דבר הנכון " את " הפעולה   הנכונה "   או אז   נוכל לקבל את מה שרצינו ואם זה לא עבד רצינו ולא קיבלנו   ברב   הפעמים תתחיל לחלחל האשמה עצמית ותחושת ערך עצמי   שיורדת ומכאן לאינסוף הלקאה עצמית הדרך ידועה ... בור שחור נפער לו בכל פעם שאנחנו משוכנעים שאנחנו שוב לא היינו בסדר והפעם ממש נסחפנו רחוק ... ומהצד השני משהו שהצליח לנו אנחנו נוטים לשחזר שוב ושוב בלעיסה מונוטונית רק כדי לחוש את " ההצלחה " כלומר שאנחנו "בסדר " מול ה"עולם " הסביבה והבת של השכנה ... אז זהו

עבדים מודרניים מכורים לשיטה ולשליטה

כולנו קונטרול פריקס. מכורים לשליטה בכל פרט, בכל רגע, אבל בעצם עבדים שנשלטים על ידי השיטה. מה אנחנו מפסידים? ואיך זה קורה לנו? אולי די? © Lila Benharush נכנסתי לבית הקפה לפגישה עם חברה שלא ראיתי לפחות חודשיים. היא ישבה שם עם מחשב מחובר בין קבוצת אנשים, כולם נעים בין הפאלפון ללפ-טופ בקדחתנות כאלו עולם שלם תלוי על גבם. ככה זה כנראה: ככל שהעולם מתקדם, פלאי הטכנולוגיה שולטים בנו, הפכנו עבדים מכורים לשליטה. חוסר ודאות הוא הפחד הכי גדול שלנו ואנחנו מסרבים לתת לו מקום בחיינו. הבעיה היא שהמציאות והחיים אינם ניתנים לשליטה. לא הייתה לנו שליטה כשנולדנו להורינו המסויימים, אין לנו כל שליטה לגבי הרגע בו נעזוב את העולם. מרוב פחד מהלא נודע, מהחיים פיתחנו לנו מטריקס: ברוכים הבאים לאשליה הגדולה של השליטה. סידרנו לנו פלאפונים שידאגו שנהיה זמינים בכל מקום ובכל זמן, ארגנו לנו לפ-טופים ובכל בית קפה רואים אנשים שלכאורה באו לפגישה חברית, אך מחוברים למכשירים האלו ולא מחמיצים אף מייל. שלא נדבר על עדכונים טלפוניים של חדשות און ליין בטלפון ועל עדכון של כל רגע בחיים בטוויטר.

לאקזיטינס יש דרך משלו והוא לא מתחשב בתוכניות שלכם

האקזיטנס ( זה השם חיבה שלי לאלוהים) הוא יש לו דרך משלו , הוא לא ממש מתחשב בתוכניות שלי  או שלכם ולא ממש מאפשר לאורך זמן להיות במצב קבוע כל הזמן משתנה ומשנה את התוכניות ההגיוניות של המיינד, ובכל זאת הוא תמיד נותן לי את מה שאני רוצה ? אז למה זה עדיין מעצבן אותי  כולנו מכירים את המשפט הלעוס "האדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק עליו" בטח יושבים להם שם בממלכת האקזיסטינס ושואלים את עצמם פעם אחר פעם , מה הם לא מבינים בני האנוש האלו , לא מוכנים לשחרר..כן כמו רובנו ומה שהולך ומחמיר בעולם הדיגיטלי שלנו איזשהי שליטה על מהלך החיים , על איך יקרו  הדברים  יש בינינו פריק קונטרולים גדולים ויותר קטנים אבל כולנו , גם  " הרוחניים" שבינינו אוהבים לדעת להיות בשליטה וזה הרי מהופך לחלוטין לדרך שבו האקזיסטנס עובד , בשביל להנות מהפתעות החיים נדרשת יכולת אמון בתהליך החיים  ומי שרוצה לשלוט בתהליכים בחיים נשלט בסופו של דבר על ידי ערימה של ספקות  בתור מי שמתרגלת מדיטציה מספיק זמן אני כבר מודעת לכך שהניסים הם עניין יומיומי , אם אנחנו מאפשרים לעצמנו להתנהל בנינוחות וקבלה  שמקבלת את החי

הגולם הטכנולוגי קם על יוצרו

  חוף הים , שקט אני מתמקמת לי בשלווה על החול החם , נושמת אוויר של ים , ששש....מנוחה , עשר דקות לא עוברות והנה עוד ס.מ.ס נכנס... באוטומט אני קמה לי  מכסא הנוח מושיטה יד ועונה , וחוזרת  לצלול לתוך השלווה  והמהום הגלים. ושוב  פעם תגובה , מרימה את היד להחזיר תשובה  והטלפון מצלצל ובראש עברה לי רק מילה אחת – דייייייייי!!! פשוט די ,עד כאן ! עד הים ! מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד כמה שעות בים , יכלו לנקות הכול , זה לא ממש משנה באיזה סיטואציה אני נמצאת בחיים , אני מגיעה לים אני נרגעת , קצב הגלים תמיד תזכורת בשבילי שהחיים באים בגלים , לפעמים שפל לפעמים גאות והם תמיד מחזוריים, הכול זמני  והכול נתון כל רגע לשינויים. כן , הטכנולוגיה היא נהדרת אפילו נפלאה, בתור מי שנעזרת המון באינטרנט  ובטלפונים ובכל גאג ' ט שהקדמה יכולה להציע , הבנתי שזהו זה אנחנו שבוים בסוג של מאסר , אין לו ברזלים, אין שערים גדולים שננעלים אחרייך ובכל זאת אסירים של הטכנולוגיה. הטלפון הנייד שבהחלט , אחת ההמצאות הנפלאות ונועד לייצר תקשורת טובה יותר בין אנשים נהפך למכשיר שליטה.  כל הזמן דלוק המכשיר הזה , נכנסים לסרט הטלפון