יחסי ציבור ושיווק לסדנאות, פסטיבלים ואירועים

 כן האגו שלנו לוקח אותנו למחוזות אפלים חשוכים ופעמים רבות בגלל ההרגל ל"אפלה " ולקשיים שנכנס אור אנחנו כמעט ולא יכולים לראות ...לפעמים נדרש קצת מרחק של זמן בכדי להבין מה בדיוק קרה ואיך במו ידי  יצרתי לעצמי מכשול . לפני חודש וחצי בערך הודיעו לי מגלריה שרציתי ועדיין רוצה להציג בה, הודעה חגיגית,   על הזדמנות להציג שם  תערוכת סולו , בהחלט הגשמה של חלום תערוכת סולו ועוד בלונדון בירת האמנות העולמית , יחד עם הבירה והגשם המטפטף זה יכול ללכת בהחלט מצויין.  תת המודע שלי שמה לעשות חקר שנים רבות את החשכה במיוחד בתחום האמנות , אחרי כל כך הרבה אנשים  וגם משפחתי במהלך חיי ששכנעו אותי לזנוח את האמנות , שמלאו אותי בפחדים בנוגע לעתידו של אמן  וצורת החיים ה"לא בטוחה " הזו  כאלו שיש משהו בטוח בחיים כנראה עשו את שלהם תת המודע שלי בהצלחה רבה מכשיל לי את התוכניות האמנותיות פעם אחר פעם. בשמחה , רינה והמון  התרגשות פניתי לגלריה בכדי לבדוק תאריכים עלויות של משלוחים , ואלו חברי  צוות דרושים לתערוכה הזו ואז ההזדמנות הראשונה שהייתה לי להתעסק בדבר אחר , לייצור קצת כאוס ולהסית אותי מ

 מי מפחד מכאב : מאת לילה בן הרוש    התעלות רגשית של אהבה ושמחה כמו גם צער עמוק וכאב הם שני צדדים של אותה מטבע ואי אפשר לבחור רק אחד מהם או לאחוז את המטבע משני צדדיו ולחבק את שני הצדדים או לא לאחוז בו בכלל ולהקהות את הרגש ככה שגם לא תרגישו כאב וגם לא תרגישו שמחה אמיתית או אהבה. טוב אז עם אהבה אין לנו בעיה או לפחות אנחנו חושבים שאין לנו בעיה איתה ומה עם כאב ? האם אנחנו מקבלים את הכאב באותה ברכה בה אנחנו מקבלים אהבה או שאנחנו מרחיקים מאיתנו? שהרגשות  מציפים אותנו אהבה , כאב , שמחה או תסכול האם אנחנו מכילים אותם? או שאנחנו את האהבה והשמחה מקבלים בברכה וברגשות ה"פחות נעימים" אנחנו נלחמים ועושים הכול בכדי שייעלמו? בדרך כלל רובנו נכונים לקבל את הרגשות הנעימים אלו שהגדרנו כ"טובים" בחיוך ושמחה ואת הרגשות הפחות נעימים אנחנו רוצים להוציא החוצה פשוט שילכו וכמה שיותר מהר למעשה אנחנו נלחמים ברגש ומתנגדים לו ומה קורה שנלחמים באיזשהו רגש ההתנגדות לאותה תחושה או רגש רק מעצימים אותו. ומתחילים לפעול בכדי להוציא את הרגש מהגוף, אז למה פעו

אחד הדברים הכי חשובים שלמדתי מאושו , הוא פשוט  להמתין קצת לפני התגובה ולתת לרגש ולא משנה מה הוא פשוט להיות, למלא כל חלל ותא בגוף עד שהוא פשוט משתנה © Lila Benharush שרגש אהבה , שמחה וצחוק משתלט עלינו אנחנו מקבלים אותו בברכה ופועלים יחד איתו ומדביקים באנרגיה הזו את כל מי שמסביבנו , אך שרגשות כמו כעס , קנאה , עצב משתלטים עלינו אנחנו נמצאים תחת מיסוך של רגשות שליליים , רעל נקי אשר גורם לנו לאבד במעט את השכל הישר ולפעול מוך אינסטינקט של אגו פגוע, שרק רוצה להעביר את הרעל הרגשי הזה הלאה למישהו אחר מילא היינו פוגעים רק באחר, אך הפגיעה היא בעיקר בנו , שכועסים והרגש מציף אותנו יש לנו נטייה להתנגד לו , מכיוון ש"כעס" , " קנאה " הם רגשות "לא יפים" קצת קשה לנו לקבל אותם, אך אם אנחנו מסירים את ההתנגדות ונותנים לרגשות האלו  ולרעלים ל"שטוף " לנו את הגוף 24 שעות של המתנה ללא יצירת תגובה או זריקת הרעל על אלו הסובבים אותנו פשוט משתנה למשהו אחר , רגוע יותר שקול יותר והכי חשוב ללא מיסוך רגשי עמוק שעולה בנו התנגדות לרגש שנחשב כרגש

יש ימים כאלו שיש שקט טיפה ואנחנו מאפשרים לעצמנו , מעט אוויר מהשגרה , קצת יותר שעות של כייף וים וקצת פחות עבודה באחד הימים שלקחתי פסק זמן יזום מהשגרה , יצאתי מהחוף ונכנסתי היישר לתוך מהומת העיר , היה קשה מלהתעלם מהזרם והריצה הבלתי פוסקת באמצע שבוע כולם , בלחץ כולם ממהרים ...הרעש החיצוני הזה של הזרם הממהר של האנשים מסביב יכול תוך דקה לשאוב ...בזמן שישבתי במיני פקק למול מחסום רכבת שלא עלה ואחרי 3 דקות גרר אחריו צפצופים , צעקות וגם כמה ברכות לכמה אמהות ישבתי רגועה חייכתי ושאלתי את עצמי אז מי פה בסרט? אני או הם? מה לעזאזל אפשר לעשות חוץ מלהתקשר למוקד ולדווח על בעיה , למה אנשים מבוגרים יושבים על סיר לחץ מצפצפים, מקללים וכועסים ועל מי? על המחסום שהתקלקל?אולי על הזמן המבוזבז ...על זה שצפצף להם מאחור? אמנם אם זה היה נמשך יותר מ15 דקות בטח , הייתי גם מאבדת סבלנות ובכל זאת הסתכלתי על התגובות שמסביב וטיפה נבהלתי, ממתי הפכנו לחברה כזו קיצונית, ממתי עיכוב בכביש מוציא מאנשים כזו התנהגות??? ...קצת קשה לא להדבק בלחץ המסיבי שקיים כאן , מה כן יכול לעזור ? ההבנה שהכול הוא זמני בחיים כו