דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית הדחקה

לחיי ההדחקה ...

יום שבת אחר הצהריים , בן זוגי אני ועוד חברים יושבים על חוף הים   עם בירה צוננת שבאה אחרי יום חם ולוהט במיוחד, בשמיים מדי פעם עוברים מסוקים שכל יושבי המקום   מעיפים מבט בשמיים וחוזרים לשקוע בבירה שלהם , שגרה... הבר הזה על החוף זה מקום שאני ורבים מחבריי פוקדים בערך מגיל 17 בקביעות לאורך השנים , השעות השתנו ככל שאנחנו עולים בגיל אנחנו מגיעים   יותר מוקדם...ככה זה ,כל כמה דקות עובר מישהו   שגדל איתנו בעיר, נעמד   מקשקשים קצת ומשתדלים לא לדבר על "המצב". בחורה אחת שאני לא מכירה , מגיעה לדבר עם חבר לידי, רעש אופנוע נשמע ברקע ואני רואה את אותה בחורה שאני לא ממש מכירה מתכווצת כל כולה במקום ואת החבר שלידי מרגיע אותה זה רק אופנוע , היא מתיישבת לידנו נושמת לדקה ומתחילה לדווח לנו מהנייד על כל מה שקרה במפת האזעקות בשעתיים האחרונות...בקיצור הפריע לי בלב ליבה של פעולת הדחקה מוצלחת, בדיוק שכוס הבירה השנייה התחילה לעשות את העבודה... אחרי כמה נשימות טובות , קמה הבחורה ואנחנו חוזרים באדישות לצפות לקו האופק של הים , מקשיבים למוזיקה נהנים מבטלה   נפלאה של שבת.   לפתע

הגעת לגיל שאסור להרגיש

  בגילך כבר אי אפשר להרגיש כל רגש בעוצמות , עדיף להדחיק... , עדיף לזרוק את הרגש לפינה ולא לתת לו להפריע לך בחיים, הרי הרגש בגילך הוא כבר דבר מסוכן , לך תדע לאן הוא ייקח אותך ומה יקרה לך אם תיתן פשוט לשבת ככה בגופך , אתה הרי תאבד לגמרי שליטה!  יש איזה חוק כזה בלתי כתוב שככל שמתבגרים אולי רצוי יותר להדחיק , אחרי הכול רגש הוא דבר כאוטי, לא תמיד נעים  וכאוטיות יוצרת חוסר שליטה ואנחנו , בני האנוש עדיין חיים באשלייה שיש לנו כזו במידה כזו או אחרת. אתמול בערב יושבת ע חברה , לא נפגשנו לפחות שבועיים -שלושה ואני כל כולי במסע רגשי משלי , הרבה דברים שמרגשים אותי ומפחידים אותי בו זמנית נמצאים עכשיו בחייים שלי ואני מאוד נהנת מהם פשוט כי הם נותנים לי את  חדוות היצירה , זה מה שבעיקר מניע אותי שאני מציירת, מצלמת או כותבת הרגש במלוא עוצמתו. © Lila Benharush הרגש הזה משתנה כמו אצל ילדים פשוט נמצא בגוף , יורד על הקנבס או על סקיצה כזו או אחרת ומפנה את מקומו לרגש חדש  ולמרות שהוא די מפחיד אני משתדלת במאת האחוזים להיות בתוכו , זה  מה שמאפשר לי לייצור . במהלך שיחה עם החברה הזוהיא פלטה