יחסי ציבור ושיווק לסדנאות, פסטיבלים ואירועים

כשהבנתי כשהבנתי שאינני אשמה, הפסקתי להאשים אחרים; כשהבנתי שאני בסדר, הפסקתי לחשוב שמשהו אצלם לא בסדר; כשהבנתי שאני יכולה, הפסקתי לבוא אליהם בטענות, והתחלתי לעזור במקום; כשהבנתי כמה הזדמנויות החמצתי, הפסקתי להושיט אצבע מאשימה; כשהבנתי כמה הזדמנויות ניצלתי, התחלתי לעודד אחרים להיות אמיצים; כשהבנתי שאני יכולה לקבל את עצמי, הבנתי שאני יכולה לקבל כל אחד. מה אתה מלמד היום? האם ידעת שכל פעולה שאתה עושה או לא עושה, מלמדת מישהו אחר? חייכת לאדם שנתקל בך בטעות, לימדת אותו על שלום; פינית את התור בסופר לגברת קשישה או לאם עם תינוק בוכה, לימדת אותם על שיתוף; חייכת למאבטח בפתח הקניון, לימדת אותו שרואים אותו; הושטת יד לאדם ברחוב שזקוק לעזרה, לימדת אותו שאינו לבד; ביקשת סליחה כשטעית, לימדת אותם שכולנו בני אדם; לא העלבת חזרה מישהו שהעליב אותך, לימדת אותו על סליחה. אז מה אתה בוחר ללמד היום? איזו  תרומה אתה הולך להיות? לא חייבים להקשיב לכל המחשבות מה אם אינך חייב להקשיב לכל המחשבות? מה אם הן רק סיפורים? מה אם היית אומר לכל מחשבה, לכל רגש ולכל תחושה: או, זו רק נקודת

במחזוריות  הקבועה של השנה העברית והחגים מגיע חג הכיפורים, רק סיימנו עם ברכות שנה טובה מקיר לקיר ווהנה  מתחילה ברכות גמר חתימה טובה סליחה היא בראש ובראשונה לעצמנו , דבר ראשון  מכיוון שאין דבר יותר חורט ויותר כואב מאשר לא לסלוח לעצמנו , לא לסלוח לעצמנו על התנהגויות שאולי לא היו מתאימות , על אנשים שפגשנו בדרך ונפגעו מאיתנו הסליחה היא חלק מתהליך שמורים רוחניים דברו עליו קודם כל להודות באמת ולהגיד , נכון לא היינו בסדר או לא פעלנו נכון , אחר כך לסלוח לעצמנו ואז לקבל א ת מעשי העבר באהבה ולדעת שמותר ואפילו הכרחי לטעות במסלול החיים וכשאיננו מסוגלים לסלוח למישהו או לא מסוגלים לסלוח לעצמנו , מה קורה? בעיקר   רגשות אשמה   עולים ואין דבר בעולם שהוא הרסני יותר  לנפש שלנו מרגשות אשמה וכשהם נוכחים בדרך כזו או אחרת אנחנו מענישים את עצמנו זה באמת לא משנה על מה אתם מביעים חרטה או מענישים את עצמכם , או למי אתם  לא מוכנים לסלוח ...הדבר היחיד שרצוי שתדעו שכל עוד אתם לא סולחים לאחרים אתם כנראה גם לא סולחיים לעצמכם וממשיכ

לתשומת לבה של הרשות למלחמה בסמים שיצאה בקמפיין "מוצלח ונהדר" במיוחד כשבוע לאחר מותה של הזמרת איימי ויינהאוס , בדיקת הממצאים העלתה שלא נתגלו סמים אסורים או סמים בכלל בגופה של איימי ויינהאוס , כן נמצאו שרידי אלכוהול ( שהוא סם הרבה יותר מסוכן מכל הסמים שאתם מטיפים עליהם ) עדיין רשות למחמה בסמים יקרה הניצול הציני , הבוטה והאכזרי בשמה כחלק ממדיניות הטרור וההפחדה שלכם גם מטעה , גם לא מכבדת,עלובה ומעוררת רחמים  ... אם יש בכם טיפה של חמלה תעיפו את הקמפיין המטופש הזה לכל הרוחות ותעשו דברים יותר מועילים בכספי  הציבור מוזמנים להשאיר תגובות, לשתף ולהעביר את הלאה מה שאתם לא עושים, איפה שאתם לא נמצאים שיבוא לכם בטוב :-) מוזמנים להצטרף ללאן נושבת הרוח בפייסבוק

זהו זה , לשנה השבוע המדוכדך והקשה רגשית הזה בין יום השואה ליום הזיכרון עבר, זה תמיד מרגיש כמו ענן כבד שיורד על המדינה הזו ואם נרצה או לא נרצה זה תמיד ימים מאוד עצובים, הרבה רגשות עולים וצפים באוויר , ויהודים כמו יהודים רגשות האשמה שלנו חוגגים. רגש מעניין הוא רגש האשמה רגש קשה , רגש שלא ממש מותיר אוויר , הדת היא בהחלט אחד ממחוללי האשמה ההרסניים ביותר שקיימים, ככה למעשה שולטים במאמינים , בדת מצורף גם רגש אשמה על מיניות ומין ישנה אשמה חברתית וזה מתחיל בילדות בבית ספר וממשיך עוד ועוד אנחנו כל כך מוטרדים מדעות של אחרים , למעשה כל מערכת הענישה של בתי הספר, ומערכות ענישה של המדינה מבוססות על אשמה. אשמה בין ילדים להורים וההפך וכאן המניפולציות חוגגות , ככה גם הילדים עושים , ילד שהוריו בעלי קריירה ונמצאים יחסית מעט בבית גם מואשמים ומנוצלים על ידי ילדיהם והכי גדול אשמה באהבה , הרבה פעמים אנחנו מאשימים את אלו שאנחנו אוהבים בכך שלא ספקו את הצרכים או הרצונות שלנו...ו אין רגש שהוא יותר הרסני ואוכל אותנו מבפנים מאשר רגשות אשמה ומה אנחנו עושים שאנחנו מאשימים? בעצם אשמה היא הבסיס  של

אתמול אחרי שסיימתי את הסדנא , נשארתי לשוחח עם חברה ככה על הדרך שנייה לפני שאני הולכת החוצה ומסימת יום ארוך. הקשבתי וקשבתי ובעיקר שמעתי אני לא מספיק טובה אני לא מספיקה , אני לא נמצאת אני לא נוכחת.. וכל מה שרציתי לעשות היא לצעוק עליה רדי מעצמך די!!! מאיפה זה בא הסיפור הזה? שמה שאנחנו עושים הוא לא מספיק טוב ? למה לא מספיק טוב ? ואז נכנסתי קצת פנימה ונזכרתי גם בסיטואציות דומות בעצמי כמה פעמים האוייב הכי גדול שלנו הוא אנחנו , יש ימים שבהחלט אנחנו ישנים עם האוייב והוא אף פעם לא מחוצה לנו. אנחנו חיים בעולם כזה שכל הזמן דורש עוד וזה בסדר גמור אנחנו יצורים שמתפתחים לאורך השנים וכל עוד יש לנו שאיפות ורצונות וחלומות להגשים סימן שאנחנו חיים , אך מהצד השני אולי רצוי שרק מדי פעם גם נפרגן לעצמנו שרק מדי פעם נבין שאנחנו עושים את הכי טוב שרק אפשר תמיד . בכל נקודת זמן בחינו אנחנו עושים את המיטב ומדי פעם רצוי לתת לו למבקר הפנימי הזה איזה סטירה קטנה ולהשתיק אותו ולא להמשיך לשתף איתו פעולה די! אני שומעת את זה מכל כך הרבה אנשים לא עשיתי מספיק , היייתי צריך להתאמץ יותר שאנחנו יכולים . נקודה תפסיקו להא